היהלום שבכתר

הינך נמצא כאן

 
ויליאם לוין (במרכז), סוחר יהלומים נודע מארה"ב, בביקורו במכון ויצמן למדע בשנת 1974, בוחן "טביעות אצבעות" של יהלומים שנתקבלו בעזרת מערכת ה"ג'מפרינט", עם צ'ארלי בר-יצחק (מימין) ופרופ' שמואל שטריקמן
 
 
 
 
כאשר נסע מהארץ לאיראן, בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, היה צ'ארלי בר-יצחק מאוהב. מטרת נסיעתו הייתה פגישה עם משפחתה של אשתו לעתיד, ליליאן. בטהרן הוא פגש את אהבתו השנייה. כאשר ביקר בתערוכת יהלומי הכתר של איראן בבנק הלאומי, הוא הסתנוור מתצוגת האבנים היקרות מרהיבות העין, ובהן יותר משלושת אלפים היהלומים אשר מעטרים את הכתר הפהלבי, והיהלום הלא-חתוך הגדול ביותר בעולם, הקרוי "ים האור". עם חזרתו לרחובות החליט בר-יצחק, שהיה אז סטודנט לפיסיקה במכון ויצמן למדע, שעבודת הדוקטורט שלו תתמקד ביהלומים.
 
בר-יצחק נולד בעיראק, עלה ארצה עם הוריו בגיל שש, בשנת 1950, ולאחר שקיבל תואר שני בפיסיקה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, התקבל ללימודי תואר שלישי במחלקה לאלקטרוניקה של המכון, בהנחיית פרופ' שמואל שטריקמן ופרופ' דוד טרבס. בעבודת הדוקטורט שלו יישם טכנולוגיות לייזר ועקרונות הלקוחים מהתחום המדעי הנקרא אופטיקת פורייה (Fourier) בחקר יהלומים. מעֵבר ליופיין של האבנים היקרות האלה, הוא הוקסם מהפיסיקה של החוויה האסתטית: כיצד מתגלה יופיה של האבן כשהאור מקיים איתה יחסי גומלין.
 
זוהר היהלומים על פי הדפוס שלהם המתקבל ב"ג'מפרינט": ה"חיתוך האידיאלי" מתבטא בדפוס פיזור אור אחיד (במרכז), לעומת ליטוש רדוד בו מתמקד האור במרכז (משמאל) וליטוש עמוק המתבטא בדפוס דליל
 
תכונות מרכזיות של אבנים יקרות, כמו זוהרן וצבען, נקבעות על-פי האופן בו הן משקפות את האור, מפזרות וקולטות אותו. יהלומים מצטיינים בזוהרם, משום שבחשיפה לאור הם נוצצים כמעט מכל זווית ראייה. במהלך ההיסטוריה חיפשו מלטשי יהלומים ותכשיטנים את הדרכים הטובות ביותר ללטש יהלומים בדרך של ניסוי וטעייה, עד שבשנת 1919, בלונדון, פיתח המתמטיקאי והפיסיקאי הצעיר מרסל טולקובסקי נוסחה מתמטית לחיתוך מיטבי של יהלומים. תהליך זה, שלימים קיבל את השם "החיתוך המושלם", דורש חיתוך של 58 פאות לכל יהלום, כדי ליצור אור וזוהר מרביים. כיום מלוטשים רוב היהלומים בעולם בהתאם לעיקרון זה.
 
כאשר החל בר-יצחק להתעניין במדע שמאחורי החיתוך שמושלם, נדהם לגלות כי מספר סוגיות מרכזיות בתעשיית היהלומים עדיין לא באו על פתרונן, וזאת למרות שתעשייה זו התקיימה כבר בתקופת התנ"ך: בספר שמות מתבקש משה ללבוש חושן – לוחית חזה ובה משובצים יהלומים ואבנים יקרות נוספות. סוגיה חשובה אחת הייתה, כיצד לקבוע מעֵבר לכל ספק את זהותו של יהלום זה או אחר – צורך חיוני במיוחד כאשר המשטרה מאתרת יהלומים גנובים, או כאשר נוצרים חילוקי הדעות בין יהלומנים לבין לקוחות, הטוענים כי לאחר ניקוי ושיבוץ הוחזר להם יהלום אחר מזה שמסרו.
 
כדוגמת מחקר השתמש בר-יצחק בתליון יפהפה, בצבע טורקיז, מוקף יהלומים, שקיבלה ליליאן מאמה. הוא גילה, כי האור שמפזר כל יהלום נושא מידע רב על האבן. כך עלה במוחו הרעיון ל"ג'מפרינט": מערכת אופטית היוצרת "טביעות אצבעות" אופייניות ליהלומים, באמצעות רישום הזוויות ועוצמות קרני האור המוחזרות מהאבן, אשר יוצרות דפוס ייחודי. מכיוון שאין שני יהלומים היוצרים אותו הדפוס, אפילו אם הם נראים זהים, אפשר לזהותם באופן מוחלט באמצעות "טביעות האצבעות" שלהם.
 
במערכת ה"ג'מפרינט" מוקרן על היהלום אור לייזר בצפיפות נמוכה, ודפוס ההחזרה שלו נשמר בפורמט דיגיטלי. בנוסף לזיהוי מוחלט, מציעה השיטה דרך "לכמת יופי": היא מייחסת לזוהר היהלום ערכים שניתן למדוד אותם, וכך קובעת את איכותו. היא יכולה גם לקבוע האם היהלום נוצר בהתאם לחיתוך המושלם.
 
חברת "ידע", המקדמת יישומים תעשייתיים על בסיס המצאות מדעני מכון ויצמן למדע, רשמה פטנט על "ג'מפרינט" באמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת, והעבירה את המערכת לייצור תעשייתי בארץ ומחוצה לה. תוך מספר שנים נכנסה "ג'מפרינט" לשימוש נרחב בתעשיית היהלומים.
 
לאחר שסיים את הדוקטורט שלו בשנת 1975, החליט בר-יצחק לא להמשיך במחקר מדעי, ופנה לעסוק בצילום. מאוחר יותר עזב את הארץ, ועבר להתגורר בלונדון עם אשתו ליליאן ושלושת ילדיהם: רונה, חזקי ומינה.
 
תוקפו של הפטנט על "ג'מפרינט" פג לאחר 15 שנה, אך המערכת מצויה עדיין בשימושם של סוחרי יהלומים, תכשיטנים, חברות ביטוח, ושירותי הערכת ערך מקצועיים ברחבי העולם. למאגרי נתונים בין-לאומיים, השומרים מידע על עשרות אלפי יהלומים, נוספות באופן שוטף "טביעות אצבעות" חדשות של אבנים יקרות אשר נוצרו באמצעות ה"ג'מפרינט". המערכת מקובלת בבתי משפט כראיה, וסייעה בהגשת כתבי אישום ובהחזרת יהלומים רבים, אבודים או גנובים, לבעליהם.
 
 
 
 
התליון של ליליאן, אבן טורקיז מוקפת ב-20 יהלומים, בו השתמש בר-יצחק בפיתוח ה"ג'מפרינט"
 
 

שתף