מדעני מכון ויצמן למדע גילו: מה הקשר בין הפסד כספי, רגשות ואבולוציה

הפסד כספי עשוי לגרום להתנהגות בלתי רציונלית. מחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע מאשר את התופעה, ואף מציע לה הסבר: מתברר כי הפסדים כאלה משבשים את יכולתנו לתפוס את המציאות. ממצאי המחקר, שהתפרסם באחרונה בכתב-העת המדעי Journal of Neuroscience, עשויים גם לקדם את יכולתנו להבין את המנגנונים העצביים העומדים בבסיס תסמונת פוסט-טראומתית.

הניסוי, אותו ביצעו ד"ר רוני פז ותלמיד המחקר אופיר לאופר מהמחלקה לנוירוביולוגיה, התבסס על תהליך למידה באמצעות התניה קלאסית, במהלכו צברו הנבדקים סכומי כסף. לנבדקים הושמע רצף צלילים שהורכב משלושה טונים שונים: לאחר צליל מסוג אחד הם קיבלו הודעה כי הרוויחו סכום מסוים, לאחר צליל מסוג שני הם קיבלו הודעה כי הפסידו חלק מכספם, ולאחר צליל מסוג שלישי קיבלו הודעה כי סכום הכסף שצברו לא השתנה. הממצאים הראו כי בעוד שבמקרים בהם שמיעת הצליל הייתה כרוכה ברווח כספי, או שלא הייתה מלווה ברווח או בהפסד, הנבדקים שיפרו את יכולתם להבחין בין שלושת הצלילים לבין צלילים דומים להם – כפי שצפוי לקרות לאחר תהליך למידה, הרי שבמקרה של "צליל הפסד" יכולת האבחנה שלהם פחתה.

בדיקת האיזורים המוחיים המעורבים בתהליך הלמידה באמצעות סריקה בסורק תיפקודי מוח בתהודה מגנטית (fMRI) סיפקה עדות לאופיו הרגשי: בסריקה נראתה מעורבות חזקה של אזור האמיגדלה במוח – הקשור ברגש ובגמול. בנוסף, אובחנה פעילות של אזור מסוים בקליפת המוח הקדמית, שתפקידו למתן ולהרגיע את התגובה הרגשית. בנבדקים בהם נראתה פעילות חזקה באזור זה, הייתה הירידה ביכולת האבחנה קטנה יותר.

ד"ר פז: "המקור האבולוציוני של טשטוש יכולת האבחנה הוא חיובי – אם התגובה הרצויה לנהמת אריה היא בריחה מהירה, הרי אין צורך שנדקדק ונבחין בין גוונים שונים של נהמות. טוב יותר יהיה אם כל צליל דומה יגרום לנו להימלט. לרוע המזל, אותם מנגנונים מטשטשים מופעלים כיום גם במצבי מצוקה שאינם מסכנים חיים – כמו הפסד כספי. תופעה זו גורמת לנו נזק".

דוגמה לנזק חמור יותר שגורמים מנגנונים אלה הוא התסמונת הפוסט-טראומתית. הסובלים מהתסמונת אינם מצליחים להבחין בין הגירוי שגרם לתגובת החרדה לבין גירויים דומים, ולכן גם הם גורמים לתגובה רגשית חזקה. ייתכן שבמקרה זה חוסר האבחנה מתרחב ומקיף טווח גדול יותר של גירויים. אפשרות זו מתכוון ד"ר פז לבדוק במחקריו העתידיים.