ספרים

01.03.2012
Fundamentals of Materials for Energy and Environmental Sustainability
 

אנרגיה על השולחן

Fundamentals of Materials for Energy
and Environmental Sustainability

עורכים: דייוויד ס. גינלי ודוד כאהן
הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'
753 עמודים
 
סיפור ישן מספר על חבורת עיוורים הנתקלת לראשונה בפיל, ומבקשת להגדירו. העיוורים מתארים את הפיל כצינור ארוך וגמיש, כעמוד עבה ומוצק, או כחבל דק – כל אחד בהתאם לחלק אותו מישש. בלשון מדעית אפשר לומר, כי הפיל הוא "חיה רב-תחומית". אפשר גם למצוא דמיון בין הסיפור הזה לבין הניסיון של מדענים להסביר מה הם מדעי האנרגיה. בשני המקרים מדובר ב"חיה לא מוכרת" ורבגונית. המדענים – כמו העיוורים – מביטים בה מתוך נקודות מבט ותחומי מומחיות שונים, ומנסים למצוא שפה משותפת. האתגר נעשה גדול עוד יותר כאשר מנסים ללמד סטודנטים "מהו פיל", ולהקנות להם את גוף הידע הדרוש למדעני אנרגיה. גם עבור מדענים מומחים ומצוינים בתחומם, שליטה יסודית בכל קשת ההיבטים הרלבנטיים היא כמעט בלתי-אפשרית.
 
על הצורך הזה בא לענות ספר לימוד חדש, שערכו פרופ' דוד כאהן, מהמחלקה לחומרים ופני שטח שבפקולטה לכימיה במכון, וד"ר דייוויד גינלי, מהמעבדה הלאומית לאנרגיה מתחדשת (NREL) בארה"ב. הרעיון להוצאת הספר לאור עלה כאשר ד"ר גינלי עשה שנת שבתון במכון ויצמן למדע, בשנת 2009. המדענים הציבו את המטרה ליצור ספר לימוד שיכסה את כל טווח הנושאים הנדרשים לחוקרים הנכנסים לתחום האנרגיה, ובפרט האנרגיה הנקייה ובת-הקיימא, מתוך גישה כי אי-אפשר לנתק את אתגרי האנרגיה מהסביבה בה אנו חיים, ומהקשרים גיאופוליטיים, כלכליים, ועוד.
 
49 פרקי הספר נכתבו בידי מומחים, מדענים מובילים בתחומם, ועברו כמה סבבים של ביקורת עמיתים, והספר כולל מקורות רבים ונרחבים של מידע. לכותבים ניתנו הנחיות מדויקות לגבי הנדרש מהם, ובנוסף, שני העורכים דאגו לכך שהתוצאה לא תהיה אוסף מאמרים שחובר לו יחדיו, אלא ספר אחיד בעיצובו ובסגנונו – כהדגמה מוחשית לגישה ההוליסטית העומדת בבסיסו. בשלב מסוים של העבודה על הספר גילה פרופ' כאהן כי המחשב שלו, ביחד עם שולחן העבודה במשרדו, הפכו למקור המידע המקיף ביותר שבנמצא על חומרים המשמשים בתעשיית האנרגיה.
 
התוצאה של המאמץ – שנמשך שנתיים – הוא ספר רחב יריעה, הכולל סקירה רחבה של אתגרים ופתרונות בתחום האנרגיה, וכן את ההתפתחויות בתחום מדעי החומרים אשר נדרשות לצורך התקדמות נוספת בשטח זה. הספר מסביר את העקרונות הפיסיקליים, הכימיים, ואלה ממדעי החומרים העומדים בבסיס נושאים כמו מקורות אנרגיה מסורתיים, שאינם מתחדשים, מקורות אנרגיה בני-קיימא, מערכות התחבורה של העתיד, יעילות אנרגטית, אחסון אנרגיה, ועוד. הפרקים כוללים גם סקירה היסטורית שמספקת את ההקשר, מקורות לקריאה נוספת, ושאלות לדיון.
 
פתרון משבר האנרגיה עדיין רחוק, והדרך הנכונה להתמודד איתו אינה ידועה. ספר הלימוד הזה מספק לקורא את כל העובדות, הנתונים ו"חומרי הגלם" הדרושים. את קבלת ההחלטות והמצאת הפתרונות הוא משאיר לעתיד. 
 
סוזי אבן
 

מטרה ראויה לשאוף אליה
 

זיכרונות
סוזי אבן
תרגום: דני בלוך
הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר
381 עמודים
 
סוזי אבן, רעייתו של אבא אבן, מי שכיהן בין היתר כנשיא השני של מכון ויצמן למדע (בשנים 1967-1959), הלכה באחרונה לעולמה. באוטוביוגרפיה זו תיארה את תולדות חייה, אשר התפרסו מאיסמעיליה וקהיר, דרך לונדון, ניו יורק וושינגטון, ועד לרחובות ולירושלים.
 
סוזי אמבש נולדה ב-1921 באיסמעיליה למשפחה ציונית. "נולדתי במצרים, אך גדלתי על פי רוחה של פלשתינה היהודית. חייתי במזרח התיכון, אך קיבלתי חינוך צרפתי. נישאתי לאנגלי, ושנינו הפכנו לישראלים", היא מספרת בפתח ספרה, ומציינת: "ניגודים חריפים כאלה אולי אינם דורשים הסבר כאשר משרטטים דיוקן של מציאות חיים ישראלית". ואכן, חייה היו הסיפור הציוני-ישראלי בהתגלמותו, ועברו בכמה צמתים חשובים בהיסטוריה של מדינת ישראל המתפתחת – בהם גם מכון ויצמן למדע.
 
בין היתר, מספרת סוזי אבן בספרה כיצד הגיעה עם אבא אבן למכון היישר משדה התעופה לאחר שהות ממושכת בארצות הברית, בתום כהונתו של אבא אבן כנציג ישראל באו"ם וכשגריר ישראל בארצות הברית. בליל יולי חם, בשנת 1959, נכנסו השניים לבית שהוכן עבורם בנווה מץ, והחום וההתרגשות לקראת ההתחלה החדשה מנעו ממנה להירדם. השקט הפסטורלי בקמפוס, לעומת ההמולה של וושינגטון, הישרה עליה אווירה של רוגע.
 
באותה עת הכירו בני הזוג אבן רק אדם אחד במכון, פרופ' יוסף (ג'ו) גיליס, אותו פגש אבן עוד בימי לימודיו בקיימברידג'. נטייתה של סוזי לאמנות קירבה אותה לרעייתו של גיליס, אולגה, משוררת ידועה בארץ מוצאה, דרום אפריקה; לרוז, רעייתו של פרופ' מוזס שלזיאק, ציירת; וכן לדפנה דוסטרובסקי, רעייתו של ישראל דוסטרובסקי, ציירת ומשוררת. ידידויות נוספות נרקמו במהרה.
 
סוזי סייעה באירוח אח"מים במכון – מדענים בעלי שם, אורחים רמי מעלה ותורמים, שבאו מכל קצות תבל לחזות בנס: מכון מדעי בעל שיעור קומה ההולך ונבנה במדינה צעירה, והייתה מופקדת על נוחותם ועל רווחתם. כך, לדוגמה, באחת הארוחות בהן התארחו מלך ומלכת נפאל הבחינה סוזי כי המלכה לא פצתה את פיה במשך כל הארוחה. בדיפלומטיות שאלה את מלוויה אם הכל כשורה. המלווים הסבירו לה, שצו הפרוטוקול בנפאל הוא שהמלכה אינה מדברת בנוכחות המלך. ביקור נוסף במכון, אותו היא זוכרת היטב, היה זה של קונארד אדנאואר, ראש ממשלתה הראשון של גרמניה המערבית – ביקור שנוצל לטוויית קשרים מדעיים בין מכון ויצמן למכון מקס פלנק. לצד האירועים הרשמיים ופגישות עם ראשי מדינות, לא נפקד גם תיאורם של חיי היומיום במושבה הקטנה רחובות, וקמפוס מכון ויצמן למדע. פרק שלם מוקדש להיכרותה עם "הגברת הראשונה" של מכון ויצמן, ד"ר ורה ויצמן.
 
בעת שהותה במכון נענתה סוזי לפנייתו של פרופ' יצחק ברנבלום, ולקחה על עצמה את תפקיד הנשיאה הראשונה של האגודה למלחמה בסרטן. היא כיהנה בתפקיד זה מ-1960 ועד 1998. האגודה, שמנתה בתחילת כהונתה שני רופאים, יועץ לבריאות הציבור ומזכירה במשרה חלקית, הייתה עם פרישתה של סוזי אגודה מבוססת ופעילה, המקיפה אלפי מתנדבים.
 
בליבה של סוזי נשמרה תמיד פינה חמה למכון ויצמן, ולימים בהם שהתה עם משפחתה בסביבה אינטלקטואלית הטובלת בגנים יפים ומטופחים. שבועות אחדים לפני מותה אמרה, כי שהותה במכון העניקה לה מטען לחיים – שאיפה למצוינות, בכל התחומים. "זו הייתה מטרה ראויה לשאוף אליה", סיכמה.

שתף