שירת הסירנה

חדשות מדע בשפה ידידותית
01.06.2002

שתף

 
ד"ר עירית שחר. תוצאות מעודדות
 
 
מערכת החיסונית של האדם היא מנגנון מאורגן היטב, ובדרך כלל יעיל מאוד. בין היתר היא כוללת יחידות מובחרות של תאים (לימפוציטים) מאומנים, המגיבים לאותות מצוקה המשוגרים אליהם מרקמות שהותקפו בידי מזהמים שונים. במענה לאותות המצוקה האלה יוצאים "לוחמי המערכת החיסונית" מכלי הדם ועושים את דרכם אל הרקמות המותקפות, שם הם נלחמים עד חורמה בפולשים הזרים והמזיקים. זוהי תגובה דלקתית. היא רצויה ולמעשה אפילו חיונית כאשר הגוף אכן נתון למתקפה שמסכנת אותו. אלא שלעתים קריאת המצוקה משוגרת בטעות, או שהיא גורמת לתגובה מוגזמת.
 
במקרה של קריאת מצוקה שגויה, ה"לוחמים" שנזעקו להילחם בפולש שאיננו עלולים לתקוף את תאיו הבריאים של הגוף. תגובה זו, הקרויה תגובה אוטו-אימונית, כלומר, תגובה של המערכת החיסונית כנגד מרכיבים עצמיים של הגוף, עלולה לגרום הפרעות ומחלות רבות, ברמות חומרה שונות, החל מדלקת כרונית קלה ועד למחלות העלולות לגרום מוות. במצב אחר, כאשר המערכת החיסונית נענית לקריאת חירום מוצדקת, אך עושה זאת בעוצמה רבה מדי, עלולות להתחולל מחלות דלקתיות שונות. ד"ר עידית שחר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, ותלמידת המחקר שלה, ליאת פליישון, הציעו באחרונה דרך להתגבר על תגובות מוגזמות של המערכת החיסונית.
 
ד"ר שחר התמקדה בחקר התנהגותם ומחזור חייהם של תאי המערכת החיסונית (תאי דם לבנים) מסוג B. תאים אלה נוצרים בלשד העצם (שמם נגזר מהאות הראשונה של המילה bone marrow , לשד עצם באנגלית). מלשד העצם הם נודדים אל הטחול, שם הם "מתבגרים". כשהם עוברים בכלי דם בדרכם אל הטחול, הם נחשפים לעתים לקריאות מצוקה (כימיות) המשוגרות מרקמות קרובות המותקפות על-ידי מזהמים כלשהם. תא B "מתוכנת" מעצם טבעו להגיב לאותות אזעקה אלה: לצאת מזרם הדם, לחדור דרך המרקם הבין-תאי, ולהגיע אל הרקמה המותקפת. אלא שתאי B צעירים, שטרם התבגרו, אינם כשירים עדיין להילחם באויב חיצוני. למעשה, כאשר תא B צעיר מדי נתקל בסימנים המעידים על נוכחותו של אויב - הוא מת.
 
כאן עולה שאלה: אם תאי ה-B הלא בוגרים נענים לפיתויים וסוטים הצידה לפעולות התאבדות לפני שהם מגיעים לטחול, כיצד מצליח הגוף לייצר תאי B בכמות הדרושה לפעילות תקינה של המערכת החיסונית? התשובה היא, שלתאי ה- B הלא בוגרים יש מנגנון שמאפשר להם להתנגד לשירת הסירנה המפתה המגיעה אליהם מהרקמות המותקפות. כשד"ר שחר וחברי קבוצת המחקר שלה התבוננו בתופעה הזאת, עלו בדעתם שתי שאלות: כיצד פועל מנגנון ההגנה של תאי ה- B הצעירים? והאם אפשר ללמוד מהמנגנון הזה על דרכים אפשריות לדיכוי תגובות חיסוניות בלתי-רצויות? המדענים, שנכנסו לעובי הקורה בחיפושיהם אחר תשובות לשאלות אלה, גילו להפתעתם שתאי ה- B הלא בוגרים מייצרים אינטרפרון גאמה (סוג של ציטוקין, מעין חלבון קצר המשמש "שליח כימי" שמעביר מסרים תקשורתיים בין מרכיבים שונים של המערכת החיסונית). כאשר תאי T של המערכת החיסונית מאותתים באמצעות ייצור כמויות גדולות של אינטרפרון גאמה, הם מגייסים בכך "לוחמים" נוספים, דבר שמגביר את התגובה הדלקתית. אבל כאשר תאי T מייצרים כמויות קטנות מאוד של אינטרפרון גאמה, הם גורמים בכך לתופעה הפוכה שאפשר לראותה כסירוב לגיוס: הפחתה ביכולתם של התאים להגיע לאזור הדלקת, ולצאת לעזרתה של הרקמה המותקפת.
 
תגלית זו הובילה את ד"ר שחר למסלול מחקר, שנועד לגלות את הדרך שבה תאי ה- B הלא בוגרים מצליחים לסרב ולהתנגד לצו הגיוס שמזעיק אותם למלחמה אבודה מראש. ובכן, ידוע שתא B המבקש להיענות לקריאה לעזרה חייב להיצמד לחלבונים מסוימים המוצבים על דופן כלי הדם. לשם כך עליו לארגן מחדש את השלד התאי שלו. ד"ר שחר וחברי קבוצת המחקר שלה גילו, שהאינטרפרון גאמה מונע את הארגון מחדש הזה, דבר שגורם לתא ה- B הצעיר להמשיך בדרכו אל הטחול ולהימנע מסטייה להרפתקאות שאינן רצויות לו בשלב הזה של חייו.
 
בשלב זה החליטו ד"ר שחר והרופאים המשתלמים ליאת פליישון ויאן טופילסקי לנסות להשתמש בכמויות קטנות של אינטרפרון גאמה לבלימת פעילותם של מרכיבים שונים של המערכת החיסונית, לרבות תאי T יוצרי דלקת. לשם כך השתמשו במודל אסתמה בעכברים, כלומר, בעכברים שמתחוללת בהם אסתמה, שהיא מחלה דלקתית שכיחה מאוד, הנובעת מתגובה מוגזמת ומסוכנת באופן מיוחד של המערכת החיסונית. בעת התקף אסתמה מציפים תאי ה- T של המערכת החיסונית את בלוטות הלימפה שבריאות, דבר שגורם לעיבוי דפנותיהם של הסימפונות, ומשבש בכך את הנשימה.
 
בסדרת ניסיונות שביצעו ד"ר שחר ותלמידיה התקבלו תוצאות מעודדות ביותר: כמויות מזעריות של אינטרפרון גאמה הפחיתו במידה רבה את הדלקת בסימפונותיהם של העכברים האסמתיים. בימים אלה נבחנת האפשרות לטפל באמצעות כמויות מזעריות של אינטרפרון גאמה בעכברים הסובלים מהתקפי אסתמה חמורים במיוחד. בקרוב יוחל בבחינת התאמתה של השיטה לטיפול בבני-אדם. אם זוכרים שאסתמה היא מחלה שכיחה מאוד בעולם המערבי, אפשר להניח מיליוני בני-אדם ממתינים לתוצאות הניסויים האלה בתקווה.
שירת הסירנה
 

שתף