הכבדות הבלתי נסבלת של היקום

חדשות מדע בשפה ידידותית
01.09.1997

שתף

פלח יקום ובו גלקסיות (נקודות שחורות ), המאורגנות בצבירי על הנראים כמקבצים גדולים
 
פרופ' מרדכי מילגרום מהמכון הציג באחרונה עדויות חדשות התומכות בהסבר מקורי שהוא מציע לפרדוקס הקשור בקיומם של גלקסיות וצבירי גלקסיות. לכאורה, על פי המדידות המקובלות, גלקסיות, צבירי גלקסיות ומבנים אחרים ביקום, כוללים מאסה (בצורת כוכבים, אבק בינכוכבי וענני גז) בכמות קטנה, שאין בה די ליצירת כבידה בעוצמה הנדרשת כדי להחזיק ולרכז את מצבורי הכוכבים הענקיים האלה בכפיפה אחת, וכדי למנוע את "בריחת" המרכיבים הבודדים לכל עבר.
 
לנוכח התעלומה הזאת מניחים המדענים, שביקום קיים מעין "חומר אפל" שכבידתו משפיעה על התנהגות היקום, אך מכיוון שהוא לא מאיר ולא קורן קרינה כלשהי, איננו יכולים לראותו או למדוד אותו באופן ישיר. לתפיסה זו שותפים כיום מרבית מדעני העולם. אבל פרופ' מילגרום מהמכון מציע תיאוריה מקורית ומהפכנית, שלפיה אין צורך להניח את קיומו של "חומר אפל" כלשהו. הוא מציע לשנות את חוקי הכבידה או התנועה של ניוטון (דבר שכבר נעשה בעבר פעמיים, עם כינונה של תורת היחסות הכללית ועם כינונה של תורת הקוואנטים).
 
כשמכניסים את השינוי שמציע מילגרום ובוחנים מחדש את "התנהגותם" של צבירי הגלקסיות והגלקסיות, מתקבלת תוצאה שלפיה הם "מתנהגים" בדיוק בהתאם למאסת החומר הנראה הכלול בהם. כלומר, אין צורך להניח את קיומו של חומר אפל כלשהו. באחרונה נמצא כי חישוביו של פרופ' מילגרום מביאים לאותה תוצאה גם בצבירי-על, שהם מעין צבירים של צבירי גלקסיות, שהם הגופים הגדולים ביותר הידועים ביקום. ממצא זה מתבסס על מדידות שהתמקדו בצביר דמוי חוט המקשר בין קבוצת "פרסאוס" לקבוצת "דגים". אורכו 150 מיליון שנות אור, הוא מכיל כאלף גלקסיות, ומרחקו מאיתנו כ200- מיליון שנות אור.

שתף