הסיפור שאינו נגמר

01.09.2006

חמישים שנה אחרי שצעיר ישראלי השתתף בגילוי תהליך כימי, מהווה התהליך הזה את אחד מיסודותיה של תעשיות הפולימרים והננו-טכנולוגיה שמגלגלות מיליארדים. והממציא? עדיין מתהלך בנעלי ספורט ומכנסיים קצרים

שתף

מימין: פרופ' משה לוי ופרופ' יוסף יגור. פולימרים חיים
 
פולימרים הם מעין רכבות מולקולריות, הבנויות מקרונות שהם מולקולות קטנות, זהות, המתחברות זו לזו בשרשרת ארוכה. בתהליך היצירה של פולימר, כמו בכתיבת סיפור, יש שלושה שלבים: התחלה, אמצע (הוספת יחידות לשרשרת), וסוף (הפסקת הייצור). לפני חמישים שנה מצא פרופ' (אז ד"ר) משה לוי, שעבד במעבדתו של פרופ' מיכאל שוורץ, דרך להימנע מהשלב השלישי, שלב הסיום, ובכך הצליח ליצור פולימרים שממשיכים לגדול ולהתפתח כל עוד מספקים להם חומרי בנייה מתאימים. אם לחזור לדוגמא של כתיבת סיפורים, אפשר לומר שהוא הצליח למצוא את הנוסחה ליצירת הסיפור שאינו נגמר.
 
הממציאים כינו את הפולימרים האלה, שאינם מפסיקים לגדול, בשם "פולימרים חיים", והם התאפיינו, בין היתר, בכך שכל המולקולות שגדלו באותה מערכת גדלו לאותו אורך. מכיוון שהמדענים יכלו לשלוט באורך הזה (באמצעות אספקת חומרי הבנייה), הם יכלו לשלוט בתכונותיהם הפיסיקליות של  הפולימרים. התגלית הזאת התפתחה במשך 50 השנה האחרונות, וכיום היא מהווה בסיס חשוב בתעשיית הפלסטיקה והגומי הסינתטי המגלגלת מיליארדי דולרים בשנה, וכן שימשה מנוף לפיתוח ארכיטקטורה מקרו-מולקולרית  ויישומים ננו-טכנולוגיים שונים.
 
משה לוי החל לעבוד כלבורנט במעבדתו של ד"ר ברונו רוזנפלד, במכון למחקר ע"ש דניאל זיו, בשנת 1946. חיים ויצמן העניק לו מילגה מטעם מכון זיו, ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. אבל חודשיים לאחר תחילת לימודיו פרצה מלחמת העצמאות, ולוי נקרא לשירות ב"הגנה". אחרי המלחמה סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית, ונסע למעבדתו של פרופ' מיכאל שוורץ ב"מכללה ליערנות" בסירקוז, ניו-יורק, ארה"ב. שם קיבל תואר דוקטור, ולאחר מכן ביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי. שוורץ, שאת הדוקטורט הראשון שלו עשה באוניברסיטה העברית, בהנחיית משה ויצמן, אחיו של חיים ויצמן, וזכה בפרס קיוטו היוקרתי, נחשב לאחד מהכימאים הפיסיקליים הגדולים בכל הזמנים. שם, רחוק מהבית, גילו שוורץ ולוי את הפולימרים החיים. אבל לוי החליט לארוז את מזוודותיו ולחזור ארצה. את העבודה על הפולימרים החיים המשיך חוקר בתר-דוקטוריאלי ישראלי אחר, ד"ר יוסף יגור. גלגולים שונים הביאו את השניים, בסופו של דבר, למכון ויצמן למדע, שם המשיכו לעבוד ולחקור שנים רבות.
 
הפרופסורים יגור ולוי, שפרשו לגמלאות לא מכבר, עדיין יושבים בחדריהם בבניין פרלמן במכון, וממשיכים לפתח רעיונות חדשים ולתעד היטב את התגליות הבסיסיות שהפכו לנחלת התעשייה. פרופ' יגור חיבר שלושה ספרים בנושא. האחרון שבהם, שראה אור לפני חודשים אחדים, מוקדש כולו לפולימרים החיים ולקסם של הסיפור שאינו נגמר. 
 
 
משה לוי הצעיר במעבדה. מחקר בסיסי
 

שתף