מפגש גורלי עם ספר

בשנות החמישים הצטרף פרופ' אברהם ("אדק") בלאוגרונד למכון ויצמן למדע. מאז נהפכו מחקריו בתחום הפיסיקה של הפלסמה לאבן דרך
28.12.2017

פרופ' אברהם בלאוגרונד

פרופ' אברהם בלאוגרונד, הידוע לכל בכינויו "אדק", נולד ב-1930 בפולין. בהיותו בן 9 פרצה מלחמת העולם השנייה. המשפחה המורחבת דנה באפשרויות הינצלות, והוחלט שסיכויי ההישרדות יהיו טובים יותר אם האם והבן ייפרדו מהאב. את רוב המלחמה עשה אדק במקום מיסתור, מצויד במסמכים מזויפים. היות שנמנע ממנו ומחבריו ללכת לבית הספר, למד בעזרתם של מורים פרטיים. כשהיה כבן 11 נפל לידיו ספר לימוד בפיסיקה לתלמידי תיכון. הוא הוקסם מתוכנו, והחליט שזה המקצוע שילמד בעתיד. בתום המלחמה הצטרף לניצולים המועטים מבני משפחתו, ונסע איתם לדודו בהולנד. אביו לא שרד את המלחמה. 

אדק בן ה-14 נרשם ללימודים בבית ספר תיכון, ותוך זמן קצר, בנוסף להולנדית, למד גם אנגלית, גרמנית, צרפתית, לטינית, ויוונית עתיקה. בין לבין, מכיוון שתיכנן להגשים בתום לימודיו התיכוניים את חלומו הציוני ולעלות לארץ ישראל, למד גם עברית. בתום לימודיו התיכוניים נרשם ל"הכשרה", אך בלחץ המשפחה לא עלה ארצה, אלא המשיך בלימודים אקדמיים באוניברסיטת דלפט בהולנד. במשך לימודיו היה חבר בארגון הסטודנטים הציוניים, ואף שימש מספר שנים כיו"ר הארגון. הוא בחר ללמוד הנדסת חשמל, מקצוע קרוב ככל האפשר לפיסיקה, שגם יהיה לתועלת לכשיעלה ארצה. אך משיכתו לפיסיקה הכריעה, ותוך זמן קצר עבר ללמוד מקצוע זה.

Edek's research on short lifetimes of excited states in nuclei was published in Physics Review Letters

בהיעדר מכשיר לרישום אוטומטי, שימש אדק גם כרשם: הוא ישן במעבדה במשך כמה ימים, כאשר שעון מעורר העיר אותו אחת לחצי שעה, כדי לרשום את הנתונים הדרושים

בזמן לימודיו באוניברסיטה שמע אדק על מכון ויצמן למדע מפי חבר מתמטיקאי, ששהה זמן-מה במכון. בתקופה זו, בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, הגיע אדק לשני ביקורים בארץ, שבמהלכם עבד כמתנדב בקיבוץ תל קציר וסייר במכון (1952-1951). לקראת סיום לימודיו יצר קשר עם המכון, התכתב עם פרופ' עמוס דה-שליט, ואף נסע במיוחד להיפגש עימו בשווייץ. פרופ' דה-שליט התרשם מהישגיו הלימודיים – הוא סיים את התואר בהצטיינות יתרה – אך עקב חוסר תקציב התמהמה בשיגור תשובתו. בסופו של דבר היה זה פרופ' ישראל דוסטרובסקי שנפגש עם אדק, ונתן את ברכתו להצטרפותו למכון. 

אדק הגיע ארצה לקראת סוף 1955,כשבניין הפיסיקה היה עוד בבנייה, והמחלקה לפיסיקה גרעינית שכנה ב"גבעת הקיבוצים". בראש הקבוצה לפיסיקה ניסיונית עמד פרופ' גבירול גולדרינג, שבאותה עת שהה בשנת שבתון. למכון עדיין לא היה אישור להעניק תארים, ומדריכו הרשמי של אדק לדוקטורט היה פרופ' פטר אנדט מאוניברסיטת אוטרכט. לכן, מכורח המציאות, עבד אדק לבדו. מדי פעם החליף דעות עם פרופ' עמוס דה-שליט, ואילו הקשר עם מדריכו הרשמי בהולנד הסתכם בברכות הדדיות בחגים.

Edek Blaugrund's doctorate awarded at Utrecht University

כשסיים אדק את עבודת הדוקטורט, היה עליו להגיש אותה לאוניברסיטת אוטרכט. הוא נסע לשם עם רעייתו, רות, ושקע בהכנות הנלוות למעמד. על פי כללי הטקס, היה עליו להגיע לאירוע לבוש פְרָאק, מלווה בשני "שושבינים"

לעבודת הדוקטורט הוצע לו מחקר המבוסס על מדידת זמני חיים קצרים מאוד, בתחום מאיות הננו-שניות. אדק נענה לאתגר, תיכנן את המערכת המורכבת, כולל האלקטרוניקה הנחוצה, ובנה אותה בעזרתם של ישראל שוקרן מבית המלאכה, שהכין את השרטוטים, וברנרד פלדמן, מנהל בית המלאכה. "קשה לתאר את העבודה הכרוכה בכך. אי-אפשר היה אז לקנות מערכות מוכנות כפי שניתן לעשות כיום, והדבר לקח שנים", סיפר אדק. לאחר שנבנתה המערכת, שגודלה היה כמחצית חדר מעבדה, הוא נזקק למקור רדיואקטיבי, שיוּצר בקופנהגן במיוחד לצורך ניסוי זה. אדק נסע לקופנהגן, ובשובו עשה מעשה שלא ייעשה: הוא הניח את המקור הרדיואקטיבי בכיסו. אורך חייו של המקור היה קצר יחסית, וחשוב היה שיגיע במהירות למעבדה. מנדף מיוחד נבנה עבור המקור, וסוף סוף החלו המדידות. בהיעדר מכשיר לרישום אוטומטי, שימש אדק גם כרשם: הוא ישן במעבדה במשך כמה ימים, כאשר שעון מעורר העיר אותו אחת לחצי שעה, כדי לרשום את הנתונים הדרושים. התוצאות התפרסמו בכתב-העת היוקרתי החדש, שהחל לצאת לאור באותה עת, Physical Review Letters.

כשסיים אדק את עבודת הדוקטורט, היה עליו להגיש אותה לאוניברסיטת אוטרכט. הוא נסע לשם עם רעייתו, רות, ושקע בהכנות הנלוות למעמד. על פי כללי הטקס, היה עליו להגיע לאירוע לבוש פְרָאק, מלווה בשני "שושבינים", חברים מהאוניברסיטה, לבושים פראק גם הם. בכניסה לבחינה, שבה נכח כל סנאט האוניברסיטה, עמד כָּרוֹז, אשר הכריז על הנבחן והקיש במטה מיוחד. על אף הרשמיות הרבה, האירוע כלל גם צד היתולי: על התלמיד הוטל להציג מספר קביעות מדעיות-היתוליות – בהולנדית כמובן. אדק עמד בכל אלו בהצלחה, וזכה בתואר דוקטור, שגם אותו קיבל בהצטיינות יתרה. תואר נוסף שבו זכה באותה תקופה הוא "אבא", לבנו בכורו ערן.

רות ופרופ' אברהם בלאוגרונד בחגיגות היובל למכון ויצמן למדע ב-1999

אדק המשיך לעבוד במכון, ועבר לעסוק בפיסיקה של פלסמה. בשנת 1965 יצא לשבתון במעבדת "ארגון" שבשיקגו, שם המשיך במחקרו בתחום  שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Physics of Fluids – ונהפכו לאבן-דרך בנושא זה. בעקבות הפרסום הציע לו ראש המעבדה להישאר שם, ואף הובטח לו שכר נאה. תשובתו של אדק – "איני מתעניין בכסף" – נהפכה לשם דבר, וראש המעבדה הקניט אותו על כך במשך שנים רבות. ב-1974 נסע אדק עם משפחתו לשבתון במעבדת המחקר של חיל הים האמריקאי בוושינגטון. גם שם הציע לו ראש המעבדה משרה ואף הבטיח שכר נאה, אך אדק הבהיר שהמשכורת אינה חשובה, והוא מעדיף לחזור למכון.

כשיצא אדק רשמית לגמלאות, הפרישה הייתה ממנו והלאה, ובמשך יותר מעשור הקפיד להגיע מדי יום למעבדתו שבקומת המרתף של בניין הפיסיקה. הוא המשיך לעסוק בחקר הפלסמה על היבטיו השונים. במהלך מחקריו גילה שימושים רבים, המיושמים במסגרות שונות.

אדק הוא אב לשלושה ילדים, מיכל, ערן ותמר. שניים מהם עוסקים במדע: פרופ' מיכל אירני מהמחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון, וד"ר ערן בלאוגרונד, שעבודת הדוקטורט שלו בנוירוביולוגיה נכתבה בהדרכת פרופ' מיכל שוורץ. בעבר עסק בפיתוח תרופות בחברת "טבע" והגיע לדרגת סמנכ"ל, וכיום הוא משמש בתפקידי ניהול בכירים בחברות ביוטק וכיועץ לחברת "ידע", זרוע היישומים של מכון ויצמן למדע.

את שם הספר שגרם לאדק לרצות ללמוד פיסיקה הוא אינו זוכר, וגם אילו נמצא, אדק לא יכול היה לקרוא בו ולהבינו. למרבה הפלא, השפה הפולנית נשכחה ממנו כליל. אך את שאר השפות הרבות שלמד הוא זוכר היטב.   

דיוקן המדען כאיש צעיר    

לשיתוף:

 

 

 

 

אינסטגרם