אמא לומדת עכשיו

 

"ההתלהבות רק גדלה והולכת מהאתגרים המחודשים", אומרת רונית ברד, המלמדת כימיה כבר יותר מ-20 שנה. ומה עם שחיקה? "מה זאת שחיקה?", היא עונה. "כל שנה מתחלפים התלמידים, מתחלפים הפנים, ובעצם צריך להתחיל את הכל מחדש. הלימודים בתוכנית רוטשילד-ויצמן היו מרתקים. לא החמצתי אף הרצאה – גם בימי עומס ולחץ. התוכנית שיפרה את יכולותי ללא הכר".

 

רונית ברד נולדה וגדלה בגבעתיים, וגם את לימודיה הגבוהים עשתה "קרוב לבית", בחוג לכימיית טקסטיל ב"שנקר". לאחר הלימודים עבדה תקופה מסוימת בתעשיית הטקסטיל, אך בעקבות הולדת שתי בנותיה הבינה שלא תוכל להחזיק בעבודה זו, ופנתה להוראה. "למרות שהגעתי מתוך נוחות, נשארתי מתוך אהבה למקצוע. הבנתי מהר מאוד שקיבלתי את ההחלטה הנכונה, ורק תהיתי איך לא הגעתי אליה קודם". בהוראה היא מוצאת שליחות וסיפוק שאינם נמדדים בכסף. "כשתלמידים שלימדתי מגיעים להישגים, כשתלמיד שהגיע אלי עם הישגים נמוכים מתקדם ומוגש לבגרות עם ציון מגן גבוה, אני חשה התרגשות שאין במקצועות אחרים, מרגישה שקיבלתי שכר". היא רואה חשיבות עליונה בלימודי מדעים, בעיקר בגלל העובדה שהם מפתחים חשיבה שמסייעת בכל תחום בחיים, ומוצאת בהם אתגר גדול במיוחד. "הכימיה היא מקצוע לא פשוט עבור תלמידי התיכון, כי הם צריכים להתמודד עם חומר מופשט, ברמת המיקרו, שאינם יכולים לראות. ההבנה של החומר צריכה להתבסס על מעבר מהדמיון שלי לדמיון של התלמידים. בנוסף, כל תלמיד חושב באופן אחר, וצריך למצוא הסברים שידברו לכל מיני צורות חשיבה. אני רואה בזה תהליך מרתק".