הכימיה של הדמיון

כאשר מילקו ואן דר-בום החליט לנסוע מביתו באמסטרדם לישראל בקיץ 1993, הוא התכוון לשהות כאן לא יותר משלושה חודשים. כיום, עשר שנים לאחר אותה נסיעה, ד"ר ואן דר-בום מכהן כראש קבוצת מחקר במחלקה לכימיה אורגנית במכון ויצמן למדע, ומתגורר עם אשתו הישראלית ושלושת ילדיהם הקטנים בראשון לציון, מקום שבו הוא מתחיל להרגיש בבית.

 

באותו ביקור ראשון בארץ השתתף מילקו בתוכנית הקיץ של בית-הספר הבין-לאומי למדע על-שם קופצינט במכון ויצמן למדע. בית-הספר מעניק לסטודנטים מצטיינים ממדינות שונות בעולם את ההזדמנות לרכוש ניסיון במחקר בסיסי במעבדות מכון ויצמן, ובהנחיית מדעני המכון. במסגרת זו עבד ואן דר-בום בקבוצת המחקר של פרופ' אברהם שנצר, שם פגש לראשונה את תמר מואב, שהייתה אז סטודנטית במחלקה. כשהגיעה העת לחזור להולנד, הציע לו פרופ' שנצר להמשיך במחקר שלושה חודשים נוספים. בסופו של דבר, ואן דר-בום חזר להולנד וקיבל שם תואר שני, אבל הוא שב למדרשת פיינברג של מכון ויצמן למדע כתלמיד מחקר לתואר שלישי בקבוצה של פרופ' דוד מילשטיין. באותו זמן הוא התחתן עם תמר. עם השלמת לימודיהם נסעו בני הזוג לארה"ב, שם ביצעו - כל אחד בנפרד - מחקר בתר-דוקטוריאלי באוניברסיטת נורת'ווסטרן. לאחר מכן שבו לארץ ומילקו הצטרף למחלקה כימיה אורגנית במכון ויצמן למדע. בימים אלה, בתם דניאלה לומדת בכיתה ב', ושני הבנים, יואל, בן שלוש וחצי, ויואב, בן שנה וחצי, פוקדים את מעון היום הפועל בקמפוס המכון.

 

לא שלא היו קשיים בתהלך ההתאקלמות שלו. הוא נחת בנמל התעופה בן-גוריון ביום חתימת הסכם אוסלו, בביתו בתל-אביב הוא צפה בתדהמה בשידורי הטלוויזיה שדיווחו - לא הרחק מביתו - על רצח רבין, אבל, הוא מצא כאן חברה "פתוחה, חמה, וידידותית לילדים". היום, כשד"ר ואן דר-בום יוצא להפסקה קצרה מעבודתו במעבדה, הוא עובר על רשימות מילים בעברית כדי להתמודד עם קצב התרחבות אוצר המילים של ילדיו.

 

המחקר של ד"ר ואן דר-בום מתמקד בעיצוב חומרים חדשים באמצעות יצירת צירופים של תרכובות אורגניות שונות. "הקונץ הוא לא רק לייצר מולקולות חדשות", הוא אומר, "ברגע שאתה מסוגל לשלוט בהתארגנותן של המולקולות בסביבתן, ולסדר אותן בשכבות דקות, אתה יכול ליצור חומרים בעלי תיפקודים מדהימים". יחד עם תלמידי המחקר העובדים בהנחייתו הוא מנסה לבנות ולעצב חומרים חדשים בטכניקה של הנחת שכבות דקות, חד-מולקולריות, של מולקולות אורגניות זו על גבי זו.

 

החומרים המתקדמים שד"ר ואן דר-בום ותלמידיו בונים בימים אלה במעבדת המחקר, עשויים בעתיד לשמש בסיס לרכיבים יעילים וזולים, דוגמת מפסקים אלקטרו-אופטיים שישמשו במכשירים אלקטרוניים ואופטיים שונים (מפסקים אלקטרו-אופטיים הופכים אותות חשמליים לאותות אופטיים, שיעילות העברתם במערכות תקשורת גדולה במידה משמעותית בהשוואה ליעילות ההעברה לאותות חשמליים). כיום, ייצורם של מפסקים אלקטרו-אופטיים כאלה הוא תהליך יקר מאוד, דבר שמגביל את השימוש התעשייתי בהם. לעומת זאת, תהליכי הייצור של מפסקים כאלה, שיתבססו על החומרים המתקדמים שד"ר ואן דר-בום ותלמידיו מפתחים ומעצבים במעבדה, עשויים להיות זולים בהרבה. כך אפשר יהיה להשתמש בהם כרכיבים במכשירים שונים, דוגמת מחשבים, מיקרו-חישנים וציוד ביו-רפואי מתקדם.

 

אף על פי שהוא מתגעגע מדי פעם לגודלן של מעבדות מחקר באוניברסיטאות בחו"ל, ד"ר ואן דר-בום מדגיש את יתרונותיו של מכון ויצמן. הגודל האינטימי של המחלקה לכימיה אורגנית, ושל המכון כולו, מאפשר מגע יום-יומי עם רוב חברי הסגל המחקרי, דבר שמביא לשיתופי פעולה פוריים ומעורר רעיונות חדשים. "הגישה הרב-תחומית של מכון ויצמן למדע", אומר ד"ר ואן דר-בום, "מעניקה לי זדמנות ללמוד על תחומי פעולה חדשים ולהמשיך ולהתקדם בחזית המדע כל הזמן".

 

הוא מעריך במיוחד את חופש הפעולה שניתן למדענים במכון לעבוד בתחום הנבחר שלהם, תוך שהוא נהנה מהגישה פרגמטית שמעודדת סטודנטים לצבור כמה שיותר ניסיון ליד שולחן המעבדה. הוא נהנה מאוד לעבוד יחד עם הסטודנטים שלו במעבדה, ושואב סיפוק רב מתפקידו כמדריך לחוקרים צעירים יותר. נראה שזה נובע מההדרכה שהוא קיבל בתקופת לימודיו: "קיבלתי הרבה חיזוקים מהמנחה שלי בעבודת הדוקטורט, פרופ' דוד מילשטיין, ומפרופ' טובין מרקס, שבמעבדתו ביצעתי מחקר בתר-דוקטוריאלי. שניהם הקימו סביבות מחקריות דינמיות שהעניקו לי את אפשרות לקדם את המחקרים האישיים שלי, ובאותה עת לימדו אותי את כל מה שהייתי צריך לדעת כדי לצאת לדרכי העצמאית כחוקר במדעי הכימיה".

 

יותר ממדען אחד במכון ויצמן למדע נחשף לעבודת מחקר מדעית בעת שהשתתף בתוכנית הקיץ של בית-הספר של קרן קופצינט.

 

פרופ' מיכאל ווקר היה סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת גלזגו שבסקוטלנד כשהצטרף לתוכנית בשנת 1972. "הניסיון החיובי שלי באותו קיץ עודד אותי להגיש בקשה להתקבל כתלמיד מחקר לתואר שני במדרשת פיינברג של המכון", הוא אומר. ווקר השלים את לימודיו לתואר שלישי במדרשת פיינברג של המכון בשנת 1982. כיום הוא פרופסור במחלקה לכימיה ביולוגית ומתמקד בחקר התאים יוצרי האינסולין בלבלב.

 

פרופ' ינון רודיך הגיע לתוכנית קופצינט כסטודנט ישראלי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. למעשה, הוא השתתף תוכנית הקיץ של קופצינט פעמיים, בשנות 1986 ובשנת 1987. בשנים שלאחר מכן קיבל תואר שני ושלישי ממדרשת פיינברג של המכון בפיסיקה כימית. כיום הוא מדען וראש קבוצת מחקר במחלקה למדעי הסביבה וחקר האנרגיה. הוא מתמקד בחקר האטמוספירה.