חיים בסרט

     

 

סרטים תיעודיים הם, לפעמים, הדרך היחידה להתוודע לחיים שחלפו ואינם. כזה, למשל, הוא הסרט הדוקומנטרי "שש ערים" שהפיקו האחים שאול ויצחק גוסקינד בפולין, בשנים 1939-1938, והוא הושלם כמה שבועות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. סיפור הפקתו וגלגוליו של הסרט היה נושא השיחה שקיימה אלכסנדרה גלר במסגרת מפגש מועדון הידידות, שהקימו נשות מדענים מהמכון למען המדענים האורחים במכון ומשפחותיהם.

 

אלכסנדרה, רעייתו של ד"ר רפאל קליין מפולין המתארח במחלקה לכימיה אורגנית במכון, היא חוקרת במכון לתרבות פולנית באוניברסיטת ורשה, ומתמחה בחקר ההיסטוריה של יהדות פולין לפני מלחמת העולם השנייה.

 

הסרט מורכב משישה סרטים קצרים באורך של 10 דקות כל אחד, כשכל סרט מהווה יחידה בפני עצמה. הסרטים מתמקדים בחיי הקהילות היהודיות בשש ערים גדולות שנכללו באותן שנים בפולין: ורשה, קרקוב, וילנה, ביאליסטוק, לבוב ולודג'.

 

הסרטים כולם בשחור-לבן, והם מלווים בקריינות ביידיש עם מוסיקת רקע. כל סרט מתחיל בהצגה כללית של כל עיר על מבניה וההיסטוריה שלה, ובהמשך מתמקד בחלקים היהודיים החשובים של כל עיר, כגון בתי כנסת, ספריות, בניינים קהילתיים, תיאטראות, בתי ספר, שווקים, חנויות ומרכזי מסחר. הקריינות מתמקדת בישן ובמוכר בחיי הקהילה היהודית בכל עיר, וגם בחלקים בעלי אופי מודרני, כגון בתי חרושת, בתי ספר חילוניים, מועדוני ספורט ומחנות קיץ לילדים. קהל היעד של הסרטים היה אנשי הקהילות והמוסדות היהודיים בארצות הברית. בהרצאתה הרחיבה אלכסנדרה על גילגוליהם של הסרטים: אלה שלא הופצו בפולין עצמה נשלחו על-ידי האחים גוסקינד לארה"ב באוגוסט 1939. הנמענים לא באו לאסוף את הסרטים מהדואר, ובשנת 1942 נמכרו הסרטים במכירה פומבית, כל אחד לקונה אחר. באותו זמן הצליחו האחים גוסקינד לשרוד את מלחמת העולם השנייה בברית המועצות, וב-1945 חזרו לפולין, והקימו את חברת ההפקות "כינור". ב-1949 הם הפיקו את הסרט המפורסם Undzere Kinder (הילדים שלנו), על ילדים יהודים ששרדו את המלחמה. זמן קצר לאחר מכן עלו לישראל. בשנת 1967 אסף במאי צרפתי חומר ארכיוני לסרט דוקומנטרי על חיי היהודים בפולין שלפני מלחמת העולם השנייה. הוא רכש חמישה מתוך ששת הסרטים המקוריים של האחים גוסקינד. הסרט על העיר לודג' אבד ולא נמצא מאז. לאחר שסיים את סרטו, הוא תרם את הסרטים לספרייה הלאומית בירושלים, ושם, במה שנראה כמו סצינה מדרמה קולנועית רגשנית, מצאו האחים גוסקינד, שאחד מהם עבד שם, את סרטם האבוד.

 

   

 

• זכויות היוצרים על הסרטים שייכות זה כ-30 שנה לארכיון שפילברג.

• האחים גוסקינד פגשו את זאב ז'בוטינסקי לפני הפקת הסרט, והוא הציע להם להפיק סרט מסוג זה, כדי להנציח את החיים בפולין למען הדורות הבאים