יצירה כאורח חיים

אחד הדברים ששבו את ליבי כשהגעתי לראשונה למכון ויצמן למדע", אומר אליהו סתיו, "היה השלט 'מותר לדרוך על הדשא'. ועוד דבר: בסמוך למסעדת סן-מרטין היה מונח מעמד של עיתונים ועל-ידו קופה – וכל מי שרצה, יכול היה לקחת עיתון ולהניח תשלום בקופה. לא היה ספק שכל מי שייקח עיתון, אכן ישלם. חשבתי לעצמי, 'כאן עובדים אנשים מיוחדים. כאן אני רוצה לעבוד'. זו הייתה אהבה ממבט ראשון".

 

אליהו, רתך אמן שאפשר לתארו בפשטות כאדם יוצר, התחיל לעבוד במכון בשנת 1968, בתחום של הנדסת מכשירים, במחלקה למיכשור ולריתוך שבאגף לשירותי מחקר. במסגרת זו בנה מכשירים שונים ששימשו את המדענים בעבודתם המדעית. "הרגשתי שהעבודה שלי היא התחביב שלי", הוא אומר.

 

חבריו מספרים, שהיה בו שילוב נדיר של כישרון, ידי זהב, רעיונות, ויכולת יוצאת דופן לתכנן וליצור את המכשירים כך שיתאימו למטרה שלשמה נועדו. הוא הפליא ליצור בפלדת אל-חלד (נירוסטה), שהייתה בידיו כחומר ביד היוצר. בשעותיו הפנויות יצר בין היתר את חנוכיית הנירוסטה המורכבת, הממוקמת כיום מול בניין דה פיצ'וטו. המבנה המורכב של החנוכייה מחליף צורות ושילובים כאשר הולכים סביבו ומקיפים אותו. יחד עם חברים נוספים במכון התנדב בשעות הפנאי, ופיתח – ללא תמורה – לא מעט אבזרי עזר לנכים, ומתקנים שונים שהקלו על שגרת יומם.

 

עד היום, בגיל 88, הוא יוצר, מתכנן ובונה אבזרים שונים לילדיו ולנכדיו. "בשבילי", הוא אומר, "היצירה היא אורח חיים".