מסלול עוקף לבלימת סרטן

 

 

שהרופאים איבחנו אצל טלי* סרטן דם (מיאלומה), שמקורו במוח העצם, המחלה כבר הייתה בשלב כה כה מתקדם, עד שהרופאים העריכו את תוחלת חייה בכשלושה חודשים לכל היותר. טלי, שהייתה אז בת 44, החלה לדאוג ברצינות לבתה בת ה-11, הקטנה משלושת ילדיה, שעמדה להיעשות, כך נראה היה, ליתומה צעירה. במשך חודשים אחדים טופלה טלי במספר טיפולים כימיים תוקפניים ביותר, שגרמו השפעות לוואי דוגמת נשירת שיער, אך למרבה הצער, הטיפולים לא עלו יפה והמחלה המשיכה להתקדם. בשלב זה החליטו הרופאים להפסיק את הכימותרפיה והחליטו להסתפק בטיפול תומך, באמצעות ההורמון אריתרופויתין המשמש לטיפול באנמיה (הורמון זה מווסת את היווצרותם של תאי הדם האדומים). בכך קיוו הרופאים להקטין את צריכת עירויי הדם ולשפר את איכות חיי החולה.

 

להפתעת כולם, זמן קצר לאחר קבלת ההורמון החלה טלי להרגיש טוב יותר וחזרה לעבודתה האינטנסיבית בבנק במרכז הארץ. לפני כחמש שנים קודמה לתפקיד מנהלת סניף, תפקיד שהיא ממלאת עד היום. תאי המיאלומה אמנם לא נעלמו ממוח העצם שלה, אך המחלה מצויה כעת במצב יציב, והיא עדיין מטופלת בזריקות סדירות של אריתרופויתין. חייה חזרו למסלול רגיל לחלוטין, ולא מזמן היא חגגה, יחד עם בני משפחתה, את יום ההולדת ה-18 של בתה הצעירה. במלים אחרות, לא רק שאיכות חייהשל טלי השתפרה, אלא שהשפעת הטיפול באריתרופויתין נמשכה יותר משבע שנים, ולמעשה, עד לזמן כתיבת המאמר הזה.

 

האם מדובר בנס רפואי, או שרופאיה גילו טיפול חדש נגד מיאלומה?

 

ההורמון אריתרופויתין מיוצר באופן טבעי בכליות. מאז שנות ה-80 הוא מיוצר - כתרופה - בהנדסה גנטית. הוא משמש לטיפול בחולי אנמיה הסובלים מהפחתה של תאי הדם האדומים, הנובעת ממחלת כליות או כתוצאה מסוגים שונים של סרטן. אנמיה מאובחנת בכ-60% - 90% מחולי מיאלומה. הטיפול באריתרופויתין משפר את איכות חיי החולים ומפחית את הצורך בעירויי דם.

 

בעבר נצפו שיפורים במצבם של חולי מיאלומה כתוצאה מטיפול באריתרופויתין, אך הם יוחסו לכימותרפיה שניתנה באותו זמן למטופלים. אבל, כשרופאה של טלי, פרופ' משה מיטלמן, מנהל המחלקה הפנימית במרכז הרפואי על-שם רבין - בית-חולים השרון בפתח תקוה, ראה שיפור ניכר בכמה חולי מיאלומה נוספים המטופלים באריתרופויתין, עלתה אצלו ההשערה שהורמון זה מצטיין גם בפעילות נוגדת מיאלומה.

 

כדי לבדוק את ההשערה הזאת במערכת ניסויית פנה פרופ' מיטלמן לפרופ' נחמה הרן-גרא ממכון ויצמן למדע, שבמעבדתה התמחה במחקר בתחילת שנות ה-80. פרופ' הרן-גרא צברה ניסיון רב בחקר לוקמיה ומחלות דם ממאירות אחרות שאותן היא חוקרת זה כיובל שנים. היא הגיעה למכון בשנת 1952 כסטודנטית ראשונה של פרופ' יצחק ברנבלום, מראשוני חוקרי הסרטן בישראל. כיום היא ממשיכה לעבוד במשרה חלקית במחלקה לאימונולוגיה.

 

פרופ' הרן-גרא משתמשת בדרך כלל בניסוייה בעכברים רגילים. דרך עבודה זו אמנם מאריכה את משך הניסוי לחודשים אחדים, אך היא משקפת את כל שלבי ההתפתחות של המחלה, כאשר כל המערכות הפיסיולוגיות בחיה מתפקדות. בחירה זו של פרופ' הרן גרא בולטת במיוחד על רקע העובדה שחוקרים רבים מעדיפים לבצע ניסויים בעכברים שעברו שינויים גנטיים או החסרים מערכת חיסונית, או אפילו בתאים סרטניים הגדלים בתרבית (דרך זו מקצרת משמעותית את משך הניסוי, אך היא תראה תוצאות לגבי פעילות החומר הנבדק רק אם הוא פועל ישירות על תאי-הסרטן).

 

הפיתוח של מודלים ניסויים של מיאלומה בעכברים נמשך חודשים אחדים. בסדרת הניסויים שבוצעו במודל זה נמצא שב-60%-30% מהעכברים שהוזרקו להם תאי מיאלומה, ולאחר מכן טופלו בהורמון אריתרופויתין במשך שבועות מספר - הגידולים הסרטניים נסוגו לחלוטין. בהמשך המחקר נמצא, שההורמון פועל נגד תאי המיאלומה באופן עקיף, באמצעות השפעה על המערכת החיסונית. בעכברים החסרים את המערכת החיסונית לא היתה לטיפול בהורמון כל השפעה וכל החיות המטופלות מתו תוך כמה שבועות. בשלב הבא נבדקה תגובתם של עכברים בעלי "תגובה חיסונית חלקית" (שמגופם סולקו תאי ה- T) - וגם בניסוי זה הטיפול בהורמון לא מנע התפתחות מיאלומה. תוצאות אלה הראו, שההורמון אינו קוטל אתתאי המיאלומה באופן ישיר, ושהוא עושה זאת בעקיפין - באמצעות תאי ה- T של העכברים. לו הייתה פרופ' הרן-גרא משתמשת מלכתחילה בניסוייה בעכברים נטולי מערכת חיסונית, או בתרביות של תאי מיאלומה, היא הייתה מחמיצה את הממצאים שההורמון אינו הורג ישירות תאי מיאלומה אלא עושה זאת בעקיפין, באמצעות המערכת החיסונית. תופעה דומה נצפתה גם במודלים אחרים של מיאלומה.

 

בניסויים שבוצעו במודל שונה של מיאלומה בעכברים נמצא, שהמחלה אמנם לא "נעלמה", אך משך חיי העכברים שהוזרקו להם תאי מיאלומה - וטופלו באריתרופויתין - הוארך באופן משמעותי (תקופה כפולה לעומת קבוצת הביקורת שלא טופלה באריתרופויתין). ממצאי המחקר הזה, שנמשך שלוש שנים, פורסמו באחרונה בכתב העת המדעי "רשומות האקדמיה האמריקאית למדעים". בנוסף לפרופ' הרן-גרא ולפרופ' מיטלמן השתתפו במחקר זה גם ד"ר אלפא פלד מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, ד"ר דרורית נוימן מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל-אביב, וד"ר פזית קנטר מהמרכז הרפואי ע"ש רבין, בית-החולים השרון בפתח-תקוה. פרופ' הרן-גרא אומרת, שהעובדה שעד למחקר זהלא נבחנה הפעילות נוגדת הסרטן של האריתרופויתין, על אף השימוש הכמעט שגרתי שנעשה בו לטיפול בחולי סרטן הסובלים מאנמיה, מעוררת מחשבה.

 

פרופ' הרן-גרא ממשיכה לפענח את דרך הפעולה האנטי-סרטנית של האריתרופויתין. פרופ' מיטלמן עומד להתחיל בניסוי קליני נרחב שיבדוק את השפעתו של ההורמון על חולי מיאלומה, בכמה בתי חולים ברחבי הארץ; הוא מתכוון גם לבדוק את השפעתו של ההורמון על סוגי סרטן אחרים.

 

* שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת