אחרי מות

פרופ' יצחק שטיינברג (2017-1931) הלך באחרונה לעולמו. פרופ' רשף טנא אומר לזכרו: יצחק היה חוקר מוערך – עילוי ותלמיד חכם במובן הרחב והיפה של המלה. את דרכו האקדמית החל כשכתב דוקטורט בהנחיית אפרים קציר. באותה עת עבד גם עם אהרן קציר, על פיתוח המכונה המכאנו-כימית: "שריר" (סיב קולגן) שהתכווץ והתפשט בהתאם לסביבתו הכימית. לאחר מכן נסע לאוניברסיטת קורנל בארצות הברית, וביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של הרולד שרגא. שם פיתח את השיטה למעקב אחרי זמני חיים קצרים של מצבים מעוּררים, והראה, באמצעות ניסוי, איך פועל מנגנון פורסטר להעברת אנרגיה, בעיקר בביומולקולות. זהו תהליך חשוב, בין היתר בפוטוסינתזה, ועבודות אלה זיכו אותו בהערכה מדעית רבה.

יחד עם שניאור ליפסון הקים יצחק את המחלקה לפיסיקה כימית בפקולטה לכימיה. הוא כיהן כראש המחלקה, ולאחר מכן כדיקן הפקולטה לכימיה. בשנות ה-80 של המאה הקודמת החל יצחק להתעניין בשפעול של תאי עצב, ופיתח מודלים המבוססים על מכאניקה סטטיסטית להבנת השפעול החשמלי-כימי של תעלות יונים בתאי עצב. באופן טבעי הוא מצא לעצמו סביבה מדעית חדשה במחלקה לנוירוביולוגיה בפקולטה לביולוגיה, ופירסם מספר מאמרים משמעותיים בתחום זה.

יצחק זכה באותות הכרה רבים על תרומתו המדעית: הוא זכה בפרס רוטשילד ובפרס ויצמן, ונבחר כחבר באקדמיה הישראלית הלאומית למדעים. הוא גידל דור של תלמידים, שהיו למנהיגים מדעיים בזכות עצמם.

יצחק ורעייתו רותי גידלו משפחה לתפארת - שלוש בנות (מיכל, אורנה ודפנה), אהובות ומוכשרות כל אחת בדרכה. כולנו שותפים לאבל ולגעגועים ליצחק'לה, שהיה חלק בלתי-נפרד מנופו ומהווייתו של מכון ויצמן למדע במשך שנים רבות.

יהי זכרו ברוך.