אשה יושבת, אשה שוכבת, אשה בתנופה

 

ז'ואל זייפמן, רעייתו של פרופ' דניאל זייפמן מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים במכון ויצמן למדע, יושבת ליד השולחן בפינת האוכל בביתה, ורושמת רישומים. אחדים מהרישומים האלה יהפכו בהמשך, מתחת לידיה, לפסלי ברונזה קטנים המבטאים את העוצמה והעדינות שבגוף הנשי. אשה יושבת, אשה שוכבת, אשה בתנופה, כמה נשים על משטח, נשים משוחחות. היבטים שונים, זוויות שונות על מאפיינים נשיים אוניברסליים. ז'ואל: "מילדות נמשכתי להיבטים צורניים של פרטים בעולם הסובב אותנו".

 

ז'ואל היא בעלת תואר שני בפיסיקה מהטכניון, שם פגשה לראשונה את דניאל. במשך שנים אחדות עסקה בהוראת פיסיקה, אך באחרונה היא מתמקדת באהבתה לצורות, ובמיוחד לעיצוב צורות המבטאות את רעיונותיה ותחושותיה. היא למדה פיסול בהדרכתו של הפסל תומס דיטרוי. ז'ואל: "הייתי תלמידה מתווכחת, לא מקבלת דברים כמובנים מאליהם, מנסה, חוקרת, ושואלת שאלות - כמו בפיסיקה".

 

עבודותיה המוגמרות של ז'ואל עשויות בעיקר ברונזה. בתחילת תהליך היצירה היא מכינה את צורת הפסל מחימר, ואז מעבירהאת הדגם ליציקת ברונזה. לאחר מכן היא מעניקה לפסלים את הגימור המתאים. ברוב המקרים, פני השטח של הפסלים נקיים וחלקים, אם כי כמה מהם מחוספסיםבמידה זו או אחרת, דבר שמבטא תחושות שונות.

 

"הפיסול כרוך בעבודה מתמידה עם עצמי,באני הפנימי שלי", היא אומרת."אניאוהבת לשבת ולהתבונן בעבודות שלי. חלק מהעשייה וההתקדמות טמון ביכולת לא להתחרט להשלים עם מה שעשיתי - ולהמשיך קדימה. היום אני עדיין בשלבי הסתגלות לעובדה שעכשיו אני פסלת עצמאית, לא תלמידה יותר, ואני מקבלת החלטות בעצמי, עם כל האחריות המתלווה לכך. אני מתחילה ללמוד ליהנות מהדברים שאני עושה, ומרגישה איזושהי שלמות שנוצרת בהדרגה על-ידי אוסף העבודות המצטברות, והמגישות היבטים רבים ושונים של רעיון אחד, גדול. במובן מסוים, יש הקבלה ודמיון בין מדע ואמנות: שניהם מתנהלים בדרך של חיפוש מתמיד אחר האמת. המדע מחפש אחר האמת האוניברסלית, האובייקטיבית הגדולה, ביחס לדרך שבה פועל הטבע ומתנהל העולם. האמנות מתנהלת כמסע חיפוש אחר האמת הפנימית של האמן, הדרך הסובייקטיבית שבה הוא, או היא, תופסים את העולם, והתחושות שהתפיסה הזאת מעוררת בהם. המשותף לשני מסעות החיפוש הללו היא העובדה שהם לא ייגמרו לעולם".