הינך נמצא כאן

אשת לפידות

למרות הישגיה הבולטים, פרופ' אביבה לפידות עודנה נרגשת מכל מחווה של עמיתיה, ונפעמת ממסלול החיים שבו בחרה
20.08.2018

כֵּן, הַדּוֹרוֹת בָּאִים חוֹלְפִים בְּלִי גֶמֶר,
אַךְ לְכָל דּוֹר יֵשׁ כַּלָּנִית וָזֶמֶר.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ, אִם בֵּין סוּפוֹת וָרַעַם
פָּרְחָה הַכַּלָּנִית לוֹ, לוּ רַק פַּעַם

("כלניות", מלים: נתן אלתרמן, לחן: משה וילנסקי)

מעטים יודעים שפרופ' אביבה לפידות שרה את השיר "כלניות" לפני שושנה דמארי. אך כידוע, התהילה נפלה בחלקה של דמארי. לא חלילה מפני שאביבה נכשלה באודישן, אלא מכיוון שבאותה התקופה היא הייתה זאטוטה שהלכה לגן של אווה וילנסקיה, אחותו של מלחין השיר, משה וילנסקי. הגן היה סמוך לביתם של הווילנסקים, ולעיתים קרובות ניסתה אווה על ילדי הגן את השירים היפים שהלחין אחיה.

אביבה לבית גורן נולדה לטניה, שעלתה מליטא, ולפנחס שעלה מפולין, ציונים שהגיעו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה. הרב קוק השיא את בני הזוג, ובתם נולדה בבית החולים של ד"ר פרויד בתל אביב. כיאה לציונים התייעץ אביה עם ידידו, חיים נחמן ביאליק, לגבי שם עברי לתינוקת. כיוון שנולדה בליל הסדר, הוצעו שמות כגון אביבה וחרותה (לאחיה, שנולד בט"ו בשבט, קראו אילן). ביתה באותן השנים היה, כהגדרתה, "בתל אביב הקטנה המורחבת" – ברחוב מלצ'ט, שבו התגוררו כמה מאושיות התרבות והחברה דאז.

עוד בטרם סיימה ח' שנים בבית הספר העממי כבר היה לאביבה "מאמר מדעי" על גילוי הפניצילין. המאמר היה תלוי בבית הספר שנים מספר. אביבה המשיכה את לימודיה בגימנסיה "גאולה", שהייתה ידועה במוריה הטובים ובתלמידיה המוצלחים, ובהם עמוס דה-שליט, הפסנתרן אלכסנדר תמיר, והטייסת הישראלית הראשונה, יעל רום. בתיכון, שלא כרוב הבנות, בחרו היא וחברתה הטובה מגן הילדים במגמה הריאלית. כבר אז ידעה שהיא רוצה ללמוד כימיה.

בתום השנה השלישית ללימודים הגשימה אביבה חלום – נסיעה לצרפת. היא עלתה בגפה על אונייה, והפליגה לעבר עיר האורות. באחת המסיבות שערכו סטודנטים ישראלים בעיר היא פגשה את בעז, סטודנט להנדסה בטכניון ובעלה לעתיד

עם תום לימודיה, ולאחר תקופת שירות קצרה בצה"ל, נרשמה לאוניברסיטה העברית, מחזור שני אחרי מלחמת השחרור. הר הצופים היה אז בידי הירדנים, האוניברסיטה בגבעת רם טרם נבנתה, וחדרי ההרצאות והמעבדות שכנו ברובם ברחוב ממילא. במחזורה בחוג לכימיה היו ארבע בנות בלבד.

בתום השנה השלישית ללימודים הגשימה אביבה חלום – נסיעה לצרפת. היא עלתה בגפה על אונייה, והפליגה לעבר עיר האורות. כחובבת אמנות ביקרה רבות במוזיאון הלובר; היא ביקרה בו מדי יום, כל יום הקדישה לאגף אחר. בסיוריה פגשה באמריקאית, ושתיהן, סקרניות מטבען, התחזו לעיתונאיות וסיירו גם בבנייני הפרלמנט הצרפתי.

באחת המסיבות שערכו סטודנטים ישראלים בעיר היא פגשה את בעז, סטודנט להנדסה בטכניון ובעלה לעתיד. אביבה המשיכה את סיורה בארצות אירופה בעוד בעז חזר ארצה. בארץ נפגשו שוב, ובתום לימודיהם, בשנת 1955, התחתנו.

משרתה הראשונה של אביבה הייתה בבית החולים "בילינסון" אצל פרופ' אנדרה דה-פריס. לאחר מספר חודשים עזבה מפני שביקשה לעסוק במחקר. בהמלצתו של פרופ' א"ד ברגמן, שבאותה עת שימש כיועץ מדעי לראש הממשלה, דוד בן-גוריון, הצטרפה למחלקה לאיזוטופים במכון ויצמן למדע בראשותו של פרופ' ישראל דוסטרובסקי. אביבה עבדה בהדרכתו של פרופ' מרדכי הלמן, וערכה מחקרים בנושא סינתזת חומרים פוספו-אורגניים. העבודה שהוטלה עליה הייתה מיצוי אורניום מאבני נחושת מהנגב.

פרופ' ברגמן עודד אותה לכתוב עבודת דוקטורט. אולם, באותם ימים עדיין לא הוסמך מכון ויצמן להעניק תארים. לכן, בתיאום עם האוניברסיטה העברית, בוצעה עבודת הדוקטורט במכון, והתואר ניתן מטעם האוניברסיטה. הדוקטורט היה על סינתזת חומרים חדשים בעזרת מים כבדים. ב-1961, עם השלמת הדוקטורט, הציע לה פרופ' יצחק ברנבלום, מי שהקים את המחלקה הראשונה לביולוגיה במכון, להצטרף למחלקתו. אך אביבה העדיפה להמשיך במחלקה לאיזוטופים, ולעסוק בבדיקת מנגנונים כימיים שונים בעזרת איזוטופים יציבים.

בתקופת הפוסט-דוקטורט ילדה אביבה את בנה הבכור, דרור (1962). בעלה, שעבד בתעשייה האווירית, עשה חַיִל שם, והתמנה למנהל הפרויקטים בצרפת. אביבה התנתה את הצטרפותה אליו במציאת מקום עבודה מתאים. היא אזרה אומץ וכתבה לפרופ' אדגר לדרר באוניברסיטת פאריס. למעשה, אביבה חלקה על מאמר שכתב, ולכן חששה כי לא יענה לה. אך לא זו בלבד שהוא הזמין אותה לבוא, אלא אף דאג לה למלגה. היא שהתה שם כשנתיים (1966-1967), ועד היום היא נרגשת מהאירוח הלבבי לו זכתה.

בהמלצתו של פרופ' א"ד ברגמן, שבאותה עת שימש כיועץ מדעי לראש הממשלה, דוד בן-גוריון, הצטרפה למחלקה לאיזוטופים במכון ויצמן למדע. העבודה שהוטלה עליה הייתה מיצוי אורניום מאבני נחושת מהנגב

ב-1968 שבה אביבה למכון כחוקרת בכירה. במשך השנים הקימה קבוצת מחקר שעסקה בטכנולוגיות חדישות – שימוש באיזוטופים לא-רדיואקטיביים ובתהודה מגנטית גרעינית לחקר מערכות ביולוגית שונות, מחיידקים ועד בני אדם. קבוצתה של אביבה הייתה הראשונה בעולם שהשתמשה באיזוטופים יציבים בפגים למדידת פרמטרים מטבוליים שונים.

עם פירוקה של המחלקה לאיזוטופים הועברה אביבה עם קבוצתה למחלקה לכימיה אורגנית. הקבוצה מנתה אז כעשרה חוקרים. השנים היו שנות קליטת עלייה, ואביבה קלטה עולים מברית המועצות, שאליהם הצטרפו גם צעירים מהמזרח הרחוק, מסין, מהודו ומאפריקה.

בשנים הבאות רתמה את ניסיונה ואת הידע הרב שלה בייצור חומרים חדשים לצורך מחקרים בתחומי הסרטן והאיידס. כאשר חברת תרופות ידועה רכשה פטנט המבוסס על מחקר של קבוצתה, חילקה אביבה את התמלוגים בין חברי הקבוצה, ואת החלק שהותירה לעצמה תרמה למדע.

אביבה שומרת על קשרים עם מכריה, ויש לה חברים מכל שלבי חייה, מגן הילדים ועד האקדמיה, ובהם פרופ' רות ארנון ופרופ' עדה זמיר, שאותן הכירה בשנת לימודיה השנייה, תלמידים שהדריכה לאורך השנים, מדענים בין-לאומיים בעלי שם, כמו הרולד שרגא ורבים אחרים.

עד כה פירסמה אביבה יותר מ-150 מאמרים, ספרים וסקירות, והיא ממשיכה בפעילותה המדעית גם כיום. למרות הישגיה הבולטים, היא עודה נרגשת מכל מחווה של עמיתים בארץ ובחו"ל, ונפעמת מהעובדה שמחקריה קידמו את הרפואה וממסלול החיים שבו בחרה.

לשיתוף:

 

 

 

 

אינסטגרם