הגוף עוזר לעצמו

ניתוק חוט השדרה גורם, כידוע, שיתוק מלא של האיברים הנשלטים על ידי העצבים שמסתעפים מחוט השדרה, מנקודת הפגיעה ומטה. אבל למעשה, גם פגיעה חלקית בעמוד השדרה גורמת במקרים רבים שיתוק מלא. הסיבה העיקרית לכך היא "התנהגותם" של תאי העצב הפגועים, היוצרים "סביבה עוינת" המזיקה לתאי העצב שלא נפגעו בפגיעה הישירה. כתוצאה מכך, במקרים של פגיעה חלקית בחוט השדרה, הנזק ממשיך להתחולל, להתפשט, ולפגוע בסיבי העצב שנותרו בריאים, גם לאחר הפגיעה. במקרים כאלה, הנזק המתמשך והמתפשט גורם להחמרת השיתוק. בלימת הנזק המתפשט עשויה לפיכך להציל את תאי העצב שלא נפגעו בטראומה הראשונית, ואתם חלק מתפקודי התנועה של הנפגעים. זה בדיוק מה שמדעני מכון ויצמן מציעים לעשות.

 

לפני שנים אחדות הבחינו חברי קבוצת המחקר של פרופ' מיכל שוורץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, שבמצבי חבלות עצביות אפשר לגייס סוג מסוים של תאים מהמערכת החיסונית (מקרופגים), הידועים במעורבותם בריפוי פצעים, כדי לסייע ולעודד צמיחה של סיבי עצב פגועים. בהמשך לעבודות מחקר אלה מציעים עכשיו פרופ' שוורץ ופרופ' ירון כהן מהמחלקה לאימונולוגיה, להשתמש בתאים אחרים של המערכת החיסונית (תאי T), כדי לבלום התפשטות של נזק במערכת העצבים המרכזית, לאחר פגיעה חלקית בחוט השדרה.

 

במבט ראשון, הרעיון הזה נראה מנוגד לתפיסה שהיתה מקובלת עד כה, שלפיה תאי המערכת החיסונית נחשבו כגורמים שעלולים להזיק למערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח ואת חוט השדרה). שיטת הטיפול המהפכנית הזאת כבר נוסתה בהצלחה בחיות מעבדה, כפי שמתואר במאמר שפירסמו החוקרים בגיליונו הנוכחי של כתב העת המדעי-רפואי "דה לנצט".

 

"תפקידם" של תאי ה- T הוא לזהות אויבים ו"פולשים" החודרים אל הגוף, לתקוף אותם ולמנוע את התפשטות הנזק שהם עלולים לגרום. אבל בגוף יכולים להתקיים גם תאי T שאינם מכוונים נגד "פולשים זרים", אלא נגד מרכיבים עצמיים של הגוף. התפיסה המקובלת אומרת, שתאים אוטואימוניים אלה הם גורמים שליליים העלולים לגרום מחלות אוטואימוניות שונות, דוגמת טרשת נפוצה, סוכרת נעורים ועוד.

 

אבל מדעני המכון הראו, שכמות מבוקרת של תאים אוטואימוניים, המכוונים כנגד מרכיבים מסוימים של העצב החבול, מסייעת בבלימת הנזק שמתפשט כתוצאה מחבלה שנגרמת ללא מעורבות של "פולשים זרים".

 

חולדות פגועות חלקית בחוט השדרה שטופלו בתאים כאלה הצליחו לשחזר ולשמר חלק מכישורי התנועה שלהן, בעוד שחולדות שלא טופלו פיתחו עם הזמן שיתוק חמור יותר, ואף שיתוק מוחלט.

 

ממצאים אלה פותחים פתח לתקווה, שבעתיד אפשר יהיה לפתח שיטה דומה לטיפול בבני-אדם שנפגעו חלקית בחוט השדרה, דבר שאולי יוכל למנוע את השיתוק המלא. שיטה זו תתבסס על שימוש בתאי המערכת החיסונית של המטופל עצמו. תאים אלה יוצאו מזרם הדם, יטופלו במעבדה לשם הגדלת מספרם, בקרת רמת ה"אלימות" שלהם ושיפעולם, ואז יוחזרו לגוף וימצאו את דרכם אל האזור הפגוע.

 

פרופ' מיכל שוורץ אומרת, שלמעשה מדובר בשיטת טיפול המבוססת על מנגנון תגובה הקיים בגוף, אלא שהוא זקוק, כנראה, לחיזוק ולבקרה.

 

מחקר זה בוצע בשיתוף פעולה עם פרופ' מיכל נאמן ממכון ויצמן למדע ופרופ' סולנג' אקסלרוד מאוניברסיטת תל-אביב.

 

בצוות המחקר של מדעני מכון ויצמן השתתפו גם אהוד האובן, אורי נבו, גילה מועלם, אולג בוטובסקי, אתי יולס, אוגניה אגרנוב, תמרה רשף, ופליקס מור.