הדרך הרכה

 

"כשהגעתי קרוב לגיל 12, אבא רשם אותי לחוג ג'ודו. הסיבה הייתה, שהייתי ילד קצת מגושם שמפיל צלחות ונתקל בדברים. קיבלתי ציונים טובים בבית-הספר, אהבתי לשחק שחמט וניגנתי באורגנית. אז אבא חשב שספורט יכול לאזן. והוא צדק", אומר אלכס נרוש, שהחל השנה ללמוד כימיה לתואר שני במכון. "חיפשנו חוג ג'ודו בראשון לציון, שם התגוררנו, ומצאנו את המועדון של פאבל מוסין (מאמנה ובן זוגה של אליס שלזינגר, שייצגה את ישראל באולימפיאדה בלונדון). המפגש עם פאבל שינה את חיי. ממנו למדתי, שעם התמדה ודבקות במטרה אפשר להגשים חלומות. חלמתי להיות ספורטאי אמיתי, והפכתי להיות כזה".

בגיל 15 היה אלכס חבר בנבחרת ישראל לנוער בג'ודו, השתתף בתחרויות ובאליפויות, ובחלקן הגיע למקומות הראשונים. בשנת 2001 היה אלוף הארץ לנוער. "בחופשים, כשכולם בילו בים, או מול הטלוויזיה, אנחנו השתתפנו במחנות אימונים אינטנסיביים. אפילו אימוני המסלול הקרבי שעברתי בתקופת השירות הצבאי שלי בנח"ל לא השתוו למה שעשיתי בג'ודו לפני כן.

"העיסוק בספורט חשוב לי מאוד. אני קודם כל עוסק במדע ורוצה להיות מדען, אבל לצד זה תמיד ארצה לעסוק בספורט. במכון יש אווירה של שאפתנות שאני מזדהה איתה. כולם כאן שואפים לגלות, לחקור, להועיל לאנושות".

אלכס היה בן שלוש בלבד כשעלה ארצה מברית המועצות לשעבר עם הוריו ועם אחותו ואחיו הגדולים ממנו. אביו מתמטיקאי, עובד כמתכנת, ואימו עוסקת במחקר רפואי במרכז הרפואי אסף הרופא. הוא גדל כילד ישראלי. רוסית על בוריה למד רק כשהיה באוניברסיטה.

"לאחר השירות הצבאי, במסגרת לימודי לתואר ראשון באוניברסיטת בן גוריון בנגב, הצטרפתי לנבחרת הסטודנטים בג'ודו, אותה אימן שגיא גור. כשהתקבלתי ללימודים במכון, חזרתי להתאמן באותו מועדון בראשון לציון שבו התאמנתי כילד. היום אני מתאמן שם בקביעות, ומשתתף גם באליפויות. אנחנו קבוצה מגובשת של אנשים שעוסקים במדע, בתעשייה מתקדמת ובניהול. אני מרגיש שעוד יש לי לאן לשאוף בג'ודו".