הענקת תואר דוקטור לשם כבוד

01.12.2005
01-12-2005
חמישה מידידי המכון הוכתרו במסגרת המושב ה57- של מועצת המנהלים בתואר דוקטור לשם כבוד.
 

יהודה ברוניצקי

יהודה ברוניצקי
יהודה ברוניצקי הוא מנהיג דרך בתעשיית הטכנולוגיה העילית בישראל. הוא מוכר אולי יותר מכל בכך שהגשים, בנחרצות ובנחישות, חזון אישי של ייצור מקור אנרגיה נקייה, ידידותית לסביבה ומבוססת על ניצול נכון ויעיל של תופעות טבע.
 
יהודה ברוניצקי נולד בפולין בשנת 1934. הוא שרד את מלחמת העולם השנייה, ועם סיומה החל בלימודי הנדסה ופיסיקה בצרפת. בשנת 1958 עלה לישראל, הצטרף למעבדה הלאומית לפיסיקה בירושלים, ושם עמד בראש הצוות שפיתח טורבינות שמש.
 
ב-1965, בהשראת דוד בן גוריון, שהיה מאמין גדול בכוחה של אנרגית השמש, הקימו יהודה ברוניצקי ורעייתו יהודית (דיתה), חברה שמטרתה ייצור טורבינות המונעות באמצעות אנרגיית השמש ומיועדות ליצוא. "אורמת טורבינות" הוקמה ביבנה, אלא שבתוך זמן קצר התברר ליזמים הצעירים, כי הטכנולוגיה של אותם ימים לא תוכל לעמוד במבחן הכדאיות הכלכלית. במקום לוותר על החלום, החליט יהודה ברוניצקי להשתמש באותה טכנולוגיה כדי להפיק חשמל, תחילה במקומות מרוחקים ואחר כך באמצעות שימוש במקורות גיאו-תרמיים ואחרים, כולם ידידותיים לסביבה. כיום - ארבעה עשורים מאוחר יותר ולאחר שהתגברה על מכשולים רבים, טכנולוגיים, כספיים ואחרים - מציעה קבוצת "אורמת", שהתרחבה מאוד בינתיים, פתרונות כוח המייצרים מערכות אנרגיה ידידותיות לסביבה וכדאיות מבחינת עלות, והיא מהחברות המובילות בעולם בתחום האנרגיה המבוססת על ניצול נכון ויעיל של תופעות טבע.
 
יהודה ברוניצקי, שהפיתוח והקידמה במדינת ישראל קרובים ללבו עד מאוד, מגלה לאורך כל השנים עניין רב בחינוך. התעניינות זו החלה כבר בשנותיה הראשונות של חברת "אורמת", כשברוניצקי פתח בית-ספר מקצועי שאיפשר לבני נוער לעבוד בחברה תוך כדי לימודיהם. כתוצאה ממעורבותו זו בחינוך הטכנולוגי נתמנה יהודה ברוניצקי לחבר בוועד המנהל של רשת "אורט" העולמית, רשת מוסדות חינוכיים להכשרה טכנולוגית. הוא גם נבחר לעמוד בראש הוועדה הישראלית הלאומית של מועצת האנרגיה העולמית, והחל לכהן כחבר בוועד המנהל של החברה להגנת הטבע בישראל.
 
יהודה ברוניצקי הוא ידיד נאמן ותומך נלהב של מכון ויצמן למדע ושל מדעניו. הוא תמך במחקר במכון באמצעות תמיכה בלתי-נלאית במחלקות שהיו זקוקות לכך. מאז 1984 מכהן יהודה ברוניצקי במועצת המנהלים של המכון ובוועד הפועל שלו, תפקיד שהוא ממלא באחריות ובמעורבות אין קץ.
 

סר הארי ג'נוגלי

סר הארי ג'נוגלי

בשנת 1983 קיבל סר הארי ג'נוגלי את אות אביר האימפריה הבריטית (EBC), ובשנת 1993 הוענק לו תואר אבירות (doohthgink). תוארי הכבוד האלה הם אותות הוקרה על תרומתו לתעשייה הבריטית ועל עשייתו לתיקון עולם - שני תחומים שסר הארי פועל בהם זה שנים רבות.
 
סר הארי ג'נוגלי נולד בצרפת ב-1938. את הקריירה שלו בתעשיית הטקסטיל הבריטית החל בעסק שניהלה משפחתו - "חברת הייצור נוטינגהאם" - ולימים נעשה מנהלה ויושב הראש שלה. ב-1986, אחרי מיזוג עם חברה אחרת, הוקמה חברת clPstaoC, וסר הארי כיהן כיושב הראש שלה משנת 1999 ועד 2003. הוא הוביל את החברה למעמדה הנוכחי - היצרנית הגדולה ביותר בעולם של חוטי תפירה ורוכסנים ושל פריטים לתפירה ולסריגה.
 
כשהקריירה המקצועית שלו צברה תאוצה, גברה גם התעניינותו של סר הארי בנושאים חברתיים, תהליך שהיטיב בראש ובראשונה עם קהילתו שלו, אך גם עם ארצות רחוקות יותר, כמדינת ישראל. יחד עם רעייתו קרול הוא הקים את מרכז המשאבים הלימודי באוניברסיטת נוטינגהאם, את התיאטרון של נוטינגהאם ואת האקדמיה העירונית על-שם ג'נוגלי. מרכז המשאבים חרת על דגלו את העלאת הרמה החינוכית של 1,800 ילדים משכונות מרכז העיר בנוטינגהאם. ב-1993 העניקה אוניברסיטת טרנט בנוטינגהאם תואר דוקטור-כבוד במינהל עסקים לסר הארי, וב-1986 קיבל תואר דוקטור-כבוד במשפטים מאוניברסיטת נוטינגהאם.
 
סר הארי הוא שוחר אמנות ידוע, שפרס את חסותו על מוסדות תרבות בולטים בבריטניה, ביניהם מוזיאון ויקטוריה ואלברט, התיאטרון הלאומי המלכותי, מוזיאון טייט בריטן, תיאטרון המפסטד, בית-הספר המלכותי לבלט, הגלריה הלאומית, והאקדמיה המלכותית לאמנויות.
 
גם מדינת ישראל נהנתה מנדיבות לבם של סר הארי ורעייתו. לעיר ירושלים העניקו את מרכז ג'נוגלי לאמנות חזותית, המקיים מחנות קיץ לילדים יהודים וערבים, במטרה לסייע לדורות הבאים למצוא שפה משותפת באווירה של יצירתיות ומחקר. ב-1994 קיבל סר הארי תואר עמית-כבוד של העיר ירושלים, כהוקרה על תרומתו לפיתוח העיר.
 
סר הארי הוא ידיד ותיק ונאמן למכון ויצמן למדע. הוא בן לאחת ממשפחות המייסדים של המכון בבריטניה, כיהן במועצת המנהלים של המכון במשך יותר מעשור, ובשני העשורים האחרונים הקים את קרן המלגות על-שם ג'ק וסיימון ג'נוגלי, את הקתדרה הפרופסורלית על-שם ג'ק וסיימון ג'נוגלי, ובאחרונה ממש הקים קרן הזנק למדענים צעירים.
 

דליה דורנר

דליה דורנר

שופטת בית המשפט העליון דליה דורנר נודעה בזכות הגנתה הנחושה על זכויות האדם, ותפיסתה הנחרצת שזכויות אלה צריכות להיות מעוגנות היטב, הן בחקיקה והן בעקרונות השיפוט, בדיוק כמו זכויות הממשלה וסוכנויותיה.
 
השופטת דורנר נולדה בטורקיה ב-1934 ועלתה ארצה ב-1944. בשנת 1960 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, ומיד נתמנתה לשופטת צבאית. ב-1974 פרשה מתפקידה כשופטת בית הדין הצבאי לערעורים, והשתחררה מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.
 
לאחר סיום שירותה בצה"ל נקראה אל כס השיפוט בבתי המשפט המחוזיים, תחילה בבאר שבע ואחר כך בירושלים. ב-1994 נתמנתה לכהונה של קבע בבית המשפט העליון, וממנו פרשה בשנת 2004.
 
כחברה בבית המשפט העליון נודעה השופטת דורנר בהחלת חוקי היסוד של מדינת ישראל באופן שיתרום לשיפור חייו של האזרח הפשוט. דורנר גם כתבה פסקי דין שהכירו בזכויות ההומוסקסואלים ליחס לא מפלה מצד החוק, ובזכות הנשים לשרת כטייסות בחיל האוויר הישראלי. בשנת 2003 דרשה מעותרים שהופיעו לפניה להגדיר מהו שכר המינימום המאפשר חיים בכבוד למגזרים שונים בחברה הישראלית, ובכך הביאה לכימות ראשון של ממדי העוני בישראל. בתיק נחמני נגד נחמני, שעסק באפשרות הרפואית ללדת באמצעות הפריה חוץ-גופית, פסקה דורנר - ופסיקתה הייתה לשם דבר - כי זכות האשה לאימהות גוברת על זכות בעלה לסרב לאבהות.
 
השופטת דורנר גרסה, שהחוק חייב תמיד להציב מחויבות חד-משמעית של הזרוע המבצעת, הממשלה. נחישותה בעניין זה עמדה בבסיס כמה מפסיקותיה היותר חשובות. דוגמה מאלפת לתפיסתה זו ניתנה בתיק שבו חייבה את המדינה לממן במלואו את יישום חוק החינוך המיוחד, הקובע כי ילדים בעלי צרכים מיוחדים ישולבו במערכת החינוך הרגילה. בכך המחישה, שההיצמדות השיפוטית לחוק יכולה לחזק את הקשרים החיוניים בין הזרוע המחוקקת למבצעת, באופן שיביא תועלת לכל אזרחי המדינה. 
 

פרופ' צ'ארלס דינרלו

פרופסור צ'ארלס דינרלו

פרופסור צ'ארלס דינרלו הוא מדען שתרם רבות לחקר הדלקות והאימונולוגיה. הוא נולד בבוסטון ב-1943, למד רפואה באוניברסיטת ייל, הוכשר לעבודה כרופא בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, ואחר כך עבד כרופא ולימד רפואת ילדים באוניברסיטת טאפטס, שם נתמנה פרופסור לרפואה כללית ולרפואת ילדים. כיום הוא מכהן כפרופסור לרפואה באוניברסיטת קולורדו, בעיר דנוור.
 
בשנת 1971, במקביל לעבודתו כרופא, החל פרופ' דינרלו בקריירה מזהירה כמדען-חוקר במכון הבריאות הלאומי HIN, שם ביצע מחקר בעל חשיבות עליונה על חלבונים מחוללי חום-גוף, מחקר שהפך אותו לאחד המדענים המצוטטים ביותר בעולם. פרופ' דינרלו המשיך לחקור בתחום הקרוב ללבו - הציטוקינים, קבוצה מגוונת של חלבונים הממתנים את התגובות הדלקתיות במערכת החיסונית. הוא התמקד בציטוקין אינטרלוקין-1 ובתפקיד שהוא ממלא במחלות דלקתיות, כגון דלקת פרקים שגרונית, ובמחלות סרטן כגון מיילומה רב-מוקדית וסוגים שונים של לוקמיה. במחקריו הרחיב פרופ' דינרלו את הידע וההבנה שלנו באשר לתכונותיהם ולדרך פעולתם של ציטוקינים שונים.
 
ב-1998 נבחר פרופ' דינרלו לאקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית, וב-1993 הוענק לו פרס ארנסט יונג ברפואה. את כספי הפרס תרם פרופ' דינרלו למחקר האקדמי בארצות הברית ובישראל, ובמחוות הוקרה למי שהיה המנחה שלו, שלדון מ. וולף המנוח, הקים לזכרו קתדרה פרופסורלית באוניברסיטת טאפטס. בשנת 2002 זכה דינרלו בפרס קירונה הבין-לאומי היוקרתי, שהעניקה לו האקדמיה האיטלקית לרפואה.
 
למדינת ישראל, לעם היהודי ולמכון ויצמן למדע, צ'ארלס דינרלו הוא ידיד אמת ושותף מדעי. הוא פעל רבות לקידום ההבנה כלפי ישראל הן באירופה והן בארצות הברית, והוא תומך נחרץ וגלוי של המדינה. פרופ' דינרלו ממלא תפקיד חשוב ויעיל במאבק נגד הנסיונות להטיל חרם על אוניברסיטאות ישראליות, ומנצל כל הזדמנות לרומם את שמן.
 
זה שנים רבות שצ'ארלס דינרלו מקיים קשרים אמיצים עם מכון ויצמן למדע. ב-1999 נתמנה לחבר פעיל גם במועצת המנהלים וגם בוועדה המדעית האקדמית המייעצת של המכון.
 

פרופ' יהושע יורטנר

פרופסור יהושע יורטנר

פרופסור יהושע יורטנר הוא אחד התיאורטיקנים המובילים בעולם בתחום הפיסיקה הכימית, ואף מילא תפקיד מכריע בגיבוש מדיניותה המדעית של ישראל, תוך שהוא נושא ברמה את דגל המחקר המדעי.
 
פרופ' יורטנר נולד בפולין בשנת 1933, וחי בישראל מאז 1940. את שני תאריו המתקדמים עשה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שהשלים את לימודיו החל בקריירה מחקרית, תחילה בבית-היוצר האקדמי שלו, ואחר כך באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1964 הצטרף לסגל המדעי של אוניברסיטת תל אביב, שם הקים את המחלקה לכימיה שבה הוא עובד עד היום.
 
תחומי העניין של פרופ' יורטנר רחבים. הוא התמקד בעיקר בחקר מולקולות בודדות מעוררות ומעבר אנרגיה בתוכן, באשכולות מולקולריים ובמערכות ביו-פיסיקליות. פרופ' יורטנר תרם רבות להבנת הדינמיקה של מערכות מורכבות, החל במולקולות גדולות וכלה בביו-מולקולות, תחילה באמצעות הפיתוח של תיאוריית המעברים התוך-מולקולריים הלא-קרינתיים, ואחר כך באמצעות התיאוריה של העברת אלקטרונים.
 
בשנים 1995-1986 כיהן פרופ' יורטנר כנשיא האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. הוא גם היה יושב הראש הראשון של הקרן הלאומית למדע בישראל, וקידם אותה למעמד של סוכנות המענקים הגדולה ביותר בארץ. הוא שימש יועץ לענייני מדע לשלושה ראשי ממשלה בישראל, ובזירה הבין-לאומית כיהן כנשיא האיחוד הבין-לאומי לכימיה תיאורטית ושימושית.
 
פרופ' יורטנר הוא חבר כבוד ב-14 אקדמיות למדעים באירופה, בארצות הברית ובאסיה, ובהן האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית והאקדמיה למדעים ברוסיה. הוא זכה בפרסים ובאותות כבוד לרוב, בהם פרס וולף לכימיה, פרס רוטשילד פרס ישראל בכימיה, ומדליית החברה הישראלית לכימיה.

לשיתוף:

 

 

 

 

אינסטגרם