"לא ידעתי שמחשבים קיימים"

"ב-1972, כשהצטרפתי ל-MIT, היו בסגל 1,000 אנשים, אך מתוכם רק 10 נשים. עשר מתוך אלף". כך סיפרה פרופ' ברברה ליסקוב למשתתפים בטקס שבו זכתה בפרס ויצמן לנשים ומדע לשנת 2016. "ההתייחסות שהייתה אז לנשים במדע משתקפת באנקדוטה הבאה: בעלי ואני הלכנו לקבלת הפנים לציון פתיחה של פקולטה חדשה שהתקיימה באותו סתיו, ויו"ר מועצת המנהלים ניגש אלינו, פנה לבעלי ואמר לו, 'ברוך הבא ל-MIT, פרופ' ליסקוב'! הוא היה מאוד נבוך, כמו שאתם יכולים בוודאי לדמיין, כשהתבררו לו העובדות. ראיתי דברים דומים קורים גם לאחרונה".

פרופ' ליסקוב מחזיקה באמתחתה מספר פרסים ואותות יוקרתיים, בהם זכתה על תרומותיה המכריעות ליסודות התאורטיים והמעשיים של שפות תיכנות ועיצוב מערכות מחשב, ובהם מדליית פון נוימן ופרס טיורינג.

היא החלה את לימודיה במתמטיקה ב-1957 באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. "לא ידעתי דבר על מחשבים. חשבתי שהחוג הראשי שלי יהיה פיסיקה, אבל הבנתי שאני יותר מתאימה למתמטיקה. אז למדתי חוג ראשי במתמטיקה וחוג משני בפיסיקה. ב-1961 ניסיתי להירשם ללימודי דוקטורט בפרינסטון, אבל לא התקבלתי. הם שלחו לי גלויה שבה נאמר שהם אינם מקבלים נשים. הם אמרו, 'אין אצלנו נשים'. זה לא שהם דחו אותי אישית, זה היה לגמרי לא-אישי.

"התקבלתי למקומות אחרים, אבל החלטתי שאני לא מתאימה ללימודי דוקטורט, וחיפשתי עבודה כמתמטיקאית. לא מצאתי שום דבר מעניין, אבל הוצעה לי עבודה כמתכנתת. באותם ימים, חברות שחיפשו מתכנתים לקחו גם אנשים בלי ניסיון, אם רק הייתה להם נטייה לזה. מדעי המחשב עדיין לא היו קיימים כתחום אקדמי. אני אפילו לא ידעתי שמחשבים קיימים. היו מחשבים בברקלי, אבל לא ידעתי עליהם דבר. ביום הראשון שלי בעבודה נתנו לי מדריך כתוב של שפת התכנות 'פורטראן' ואמרו לי, 'תכתבי תוכנה שעושה ככה'. אז הייתי לגמרי אוטודידקטית, וגיליתי שזה משהו שאני ממש אוהבת".

היא עבדה ב-MITRE, מלכ"ר במימון פדרלי שמנהל מרכזי מו"פ עבור רשויות ממשל. משם המשיכה לעבודה על פרויקט תרגום באוניברסיטת הרווארד, ואז החליטה לחזור ללימודים, ובחרה בסטנפורד. בעקבות עבודתה בפרויקט התרגום, הופנתה לעיסוק בבינה מלאכותית.

"לא צפיתי את ההתפתחויות המדהימות שהתרחשו בתחום זה החל בשנות ה-90", היא אומרת על תפיסתה באשר לעתידם של המחשבים. "אז, בשנות ה-60 וה-70, זה היה פשוט תחום מעניין לעסוק בו. ראיתי שאפשר לעשות דברים מעניינים עם מחשבים, שתהיה להם השפעה על עסקים. ראינו שהייתה להם השפעה על הממשל, אבל לא חזינו שהם עומדים 'להשתלט' על כל תחומי חיינו, שהם יביאו למהפכת מידע, שלכולם פתאום יהיה מחשב בבית, ושהם יתַקשרו באמצעות רשת עולמית. כל זה היה לא צפוי. בשביל רוב האנשים, כל העניין הזה של מחשבים היה אז בגדר מיסתורין".