מעגל הגופרית

גופרית – היסוד ה-16 בטבלה המחזורית – הוא אחד היסודות הנפוצים על פני כדור הארץ: הגופרית משתחררת בעת התפרצויות של הרי געש ושריפה של דלקים מאובנים, נצרכת על-ידי יצורים חיים, מתמוססת במי גשם ובמימי האוקיינוס,  ומתגבשת בסלעים. מעגל הגופרית בטבע נע דרך האטמוספרה, הימים והיבשות של כדור הארץ. תוך כדי תנועה מתחוללים בגופרית שינויים כימיים, ואלה קשורים לעיתים לכימיה של יסודות אחרים, כמו פחמן וחמצן. כך, לדוגמה, יצורים חד-תאיים מסוימים משתמשים בתרכובות גופרית כדי לעכל את האוכל שלהם, בדומה לאופן בו יצורים אחרים משתמשים בחמצן. פעילות זו משפיעה אמנם על ריכוז החמצן החופשי באוויר, אבל הגופרית נחשבת בדרך כלל לגורם משני בתהליך בקרת רמות החמצן באטמוספרה, בעוד שהפחמן נחשב תמיד ל"שחקן המרכזי". ממצאים חדשים, שהתפרסמו באחרונה בכתב-העת המדעי Science, רומזים שתפקידה של הגופרית גדול ממה שחשבנו.

 

החוקרים השתמשו במאגר המידע כדי להתחקות אחר אחת הדרכים בהן יוצרת גופרית המומסת במי האוקיינוסים משקעים בקרקעיתם, וכך יוצאת מהאוקיינוסים - באמצעות ייצור של מינרלים הקרויים אוופוריטים גופריתיים. מינרלים נושאי גופרית אלה, כמו לדוגמה גבס טבעי, שוקעים בקרקעית של ימים רדודים כתוצאה מהתאיידות מי הים. הצוות מצא, שקצבי הייצור והשיקוע של אוופוריטים גופריתיים השתנו בתדירות גבוהה יחסית במהלך 550 מיליוני השנים האחרונות. השינויים האלה קשורים לשינויים בשטח הימים הרדודים, לקווי הרוחב הגיאוגרפי בהם נמצאו היבשות הקדומות, ולגובה פני הים. אך התגלית שהפתיעה את ד"ר הלוי ואת עמיתיו הייתה, שרק אחוז קטן, יחסית, של הגופרית אשר מגיעה למי האוקיינוסים יוצאת מהם בדרך זו. הממצאים שלהם הצביעו על דרך חשובה הרבה יותר לשיקוע גופרית – באמצעות מינרל אחר, הקרוי פיריט (pyrite).  

הפיריט (הידוע גם בשם "זהב שוטים") הוא תרכובת של ברזל וגופרית, אשר נוצרת כאשר יצורים חד-תאיים השוכנים במשקעים בתחתית הים משתמשים בגופרית מומסת במי הים כדי לעכל חומר אורגני. יצורים אלה קולטים גופרית בצורת סולפט (כלומר, קשורה לארבעה אטומי חמצן), ומשחררים אותה כסולפיד (ללא חמצן). תוך כדי התהליך משתחררים ארבעה אטומי החמצן, ולכן הוא נחשב כמקור לחמצן באוויר. עם זאת, חלק זה של מעגל הגופרית נחשב תמיד למשני – ביחס להשקעת אוופוריטים גופריתיים (שאינה כרוכה בשחרור חמצן), ולכן השפעתו על רמות החמצן באוויר נחשבת לזניחה.

 

בעקבות בדיקת מודלים תיאורטיים של מעגלי גופרית שונים מול המידע שבמאגר הבינו חברי הצוות, כי הייצור והשיקוע של הפיריט הוא למעשה משמעותי הרבה יותר משמקובל היה לחשוב: למעלה מ-80% מהגופרית המומסת במי האוקיינוסים יוצאת מהם בדרך זו (לעומת אומדנים קודמים - 40%-30%). לעומת השונות הגבוהה בשיקוע אוופוריטים לאורך התקופה,שיקוע הפיריט שמר על יציבות יחסית. הניתוח הראה גם, שמקור מרבית הגופרית הנכנסת לים הוא בבלייה של פיריט מהיבשה. במילים אחרות, התגלה כי קיים איזון בין ייצור הפיריט ושיקועו – בתהליך המשחרר חמצן, לבין בליית הפיריט מהיבשה, תוך צריכת חמצן. הממצאים מצביעים על החשיבות הגדולה של מעגל הגופרית בבקרת ריכוז החמצן באטמוספרה.  

 

ד"ר פיטרס: "זהו השימוש הראשון במאגר המידע 'מקרוסטראט' לצורך מדידת שטפים כימיים במערכת כדור הארץ. אני סבור, שהמחקר הזה יפתח פתח לשימושים רבים אחרים של המאגר, לתיאור מעגלים ביו-גיאוכימיים".

 

ד"ר פישר: "עבורי, התוצאה המפתיעה ביותר היא העובדה שהבלייה והשיקוע של הפיריט היו, ככל הנראה, תהליכים חשובים מאוד לאורך כל ההיסטוריה של כדור הארץ. מעגל הפחמן ידוע כשחקן מרכזי, אשר שולט בכימיה של החמצן. עם זאת, על-פי הממצאים שלנו, מספר דומה של אלקטרונים נע דרך מעגל הגופרית".

 

ד"ר איתי הלוי: "הממצאים האלה לא רק שופכים אור חדש על תפקיד הגופרית בבקרת רמות החמצן באטמוספרה, אלא גם מהווים צעד חשוב בפיתוח הבנה כמותית של התהליכים השולטים במעגל הגופרית הגלובלי".

 

 

 

אישי