פני הדור כפני החומר

 

 

האם אפשר לחשוב על ההיסטוריה האנושית כעל גרם מדרגות העולה מהעבר אל העתיד, כי אז נראה שכל אחת מהמדרגות במבנה הזה תהיה עשויה מחומר אחר, המאפיין את חייהם של בני-האדם באותה תקופה. מדרגת אבן לתקופת האבן,מדרגת ברונזה לתקופת הברונזה, מדרגת סיליקון לתקופת המיחשוב, ומדרגה של חומרים מרוכבים, או פולרנים,לתקופה הנוכחית. "החומר המאפיין את התקופה,מלמד על האדם", אומר ד"ר שריאל שלו מאוניברסיטת חיפה, המבצע מחקרים במסגרת המרכז לארכיאולוגיה על-שם קימל שבמכון ויצמן למדע,בראשות פרופ' סטיב ויינר. "קחו, למשל,את המתכות הקדומות. הן עשויות ללמד אותנו הרבה מאוד על אורח חייהם של בני-האדם הקדומים, אבל משום מה, מעט מאוד מחקרים מדעיים מכוונים לחשוף את צפונותיהם. נראה שהארכיאולוגים לא שאלו את המדענים את השאלות הנכונות,והמדענים השיבו תשובות שאינן רלוונטיות לארכיאולוגיה".

 

מסלול הכשרתו של ד"ר שלו נראה כאילו תוכנן על-ידי מישהו שביקש לבנות גשר בין הארכיאולוגיה לבין מדעי הטבע. הוא קיבל תואר ראשון בארכיאולוגיה מקראית, תואר שני בארכיאולוגיה, ואת הדוקטורט עשה בהנדסת חומרים ארכיאולוגיים. "יש בארץ כמות גדולה מאוד של חפצים שמסודרים לפי חומרים או תקופות", הוא אומר, "אבל מעט מאוד תשומת לב מדעית הופנתה להרכב המדויק של החומרים שמהם עשויים הכלים העתיקים. לדוגמה, כאשר ארכיאולוג מוצא כלי מסוים בחפירות, ו'מחליט' שזהו סיר בישול, הוא, בעצם, מניח הנחה. כדי לקבוע בוודאות שאכן מדובר בכלי בישול, יש לבצע אנליזה של החומרים הדבוקים לדפנותיו. אם יימצאו שם ליפידים (חומרים דמויי שומן המרכיבים, בין היתר, את קרומיהם של תאים חיים), אפשר יהיה לקבוע בוודאות שלפנינו כלי ששימש לבישול. דוגמה נוספת: ארכיאולוג מוצא בחפירות פגיון. כיצד הוא יכול לדעת אם מדובר בכלי ששימש להריגת בעלי-חיים או לקילוף ירקות?

 

"האבולוציה של הארכיאולוגיה מתקדמת בדילוגים, ונראה שאנחנו מצויים כיום בנקודה המתאימה לקפיצת מדרגה אל ארכיאולוגיה שהיא יותר מדעית מאשר תיאורית, דבר שאני מקווה שלא יגרע מהרומנטיקה שבחקר העבר". 

 

"אני לוקח את הממצא הארכיאולוגי ומשחזר את תולדות חייו. הוא התחיל את 'חייו' כחומר גלם, מינרל, שעבר פעילות תרמית. כך נוצר ממנו חומר חדש בעל תכונות מכניות ותרמיות אחרות, שבני-האדם הקדומים יצרו ממנו כלי מתכת.לאחר מספר שנות שימוש הוא הלך לאיבוד או הוטמן באדמה. מאז מקיים הכלי יחסי גומלין עם הסביבה במשך אלפי שנים,כשהוא 'מנסה בכל כוחו לשוב ולהיות מינרל'. כתוצאה מכך,חלק גדול ממנו,אם לא כולו,משתנה. אני שואף לגלות, על פי מה שנשאר מהחומר,את מסלול 'חייו', כולל התחנה שעשה בעת ששימש כלי בידיהם של בני-האדם הקדומים.

 

"השאלות הן שאלות ארכיאולוגיות והכלים שבאמצעותם אנו מנסים לענות עליהן הן מדעיים. כך אפשר לקבוע כיצד יצרו את החפץ, מאיזה חומר עשו אותו, ובאיזה תהליך ייצור בדיוק. הבנת דרך הכנתם של החפצים הקדומים עשויה ללמד על המערכת החברתית-כלכלית שבה חיו בני האדם שהכינו את החפצים האלה. כך אפשר להשתמש באנליזה של מתכות כבחלון שמבעדו אפשר 'להשקיף' על המעבר מהאלף הרביעי לשלישי לפני הספירה, תקופה שבה החל בארץ תהליך של עיור על בסיס חקלאי. חשיפת מאפייני החומר שממנו עשויים הכלים הקדומים חושפת את השינויים שהתחוללו באותה תקופה במבנה הכלכלי. לדוגמא, במוזיאון הבריטי מוצגת חרב שאורכה יותר ממטר שנמצאה בחפירות בית דג'ן. החרב הזאת מפורסמת בכינוי 'החרב הפלישתית', והיא נחשבת לדוגמא הארכיאולוגית היחידה לנשק של גויי הים, דוגמא לחרב שבה השתמש גוליית הפלישתי בקרב מול דוד. אבל, כאן רכשתי לי את המוניטין של 'משבית שמחות'. במחקרים קודמים שביצעתי הראיתי, שבתקופה שבה חיו באזורנו הפלישתים (ראשית תקופת הברזל ), היו החרבות והפגיונות עשויים מנחושת שהכילה בדיל, החל מרמה של אי-ניקיון גרידא, ועד לתוספת מכוונת של יותר מעשרה אחוזים. זה דפוס החומר האופייני לתקופה, מעין 'תעודת זהות' שלה. ובכן, בדקנו את 'החרב הפלשתית', מהמוזיאון הבריטי, וגילינו שבנוסף לנחושת היא מכילה ארסן ולא בדיל - 'תעודת זהות' של תקופה אחרת לחלוטין: ראשית תקופת הברונזה התיכונה. כך הופרכה ההשערה שהחרב הזו שייכת לבני דורו של גוליית הפלישתי". 

 

בתהליכי פיתוח שיטות המחקר המתקדמות והתאמתן לשימוש במחקרי ארכיאולוגיה, משתף ד"ר שלו פעולה עם מדענים מתחומי מחקר אחרים. יחד עם ד"ר עודד הבר מהמחלקה לפיסיקה של חלקיקים, למשל, הוא מנסה למצוא דרך להשתמש במחקרים אלה במאיץ החלקיקים של המכון לביצוע אנליזות של חומרים המצויים בממצאים ארכיאולוגיים.