רחרוח הדדי

לאחר מכן, כדי לבחון את תפקידן הפוטנציאלי של לחיצות הידיים בהעברת ריחות, צילמו המדענים במצלמה נסתרת כ-280 מתנדבים, לפני או אחרי שאחד מחברי המעבדה בירך אותם על בואם – לפעמים בליווי לחיצת יד ולפעמים לא. המדענים מצאו, כי לאחר לחיצת יד עם נסיין שהשתייך לאותו מיגדר התארך משך הזמן בו הריחו הנבדקים את ידם הימנית ("הלוחצת") יותר מפי שניים. לעומת זאת, לאחר לחיצת יד עם נסיין מהמיגדר האחר גדל משך הזמן בו הריחו הנבדקים את ידם השמאלית ("הלא לוחצת"). "חוש הריח ממלא תפקיד חשוב במיוחד במגעים בין אנשים בני אותו מיגדר, ולא רק בין המיגדרים, כפי שמקובל לחשוב", אומר פרומין.

 

בסדרת ניסויים נוספת בדקו המדענים אם רחרוח היד נועד באמת לבדוק ריחות, ולא היווה תגובת לחץ הנובעת ממצב חדש. תחילה הם מדדו את זרימת האוויר בזמן הרחרוח. התברר, כי כמות האוויר ששאפו המתנדבים דרך האף, בזמן שהושיטו את ידיהם למרכז הפנים, עלתה פי שניים – דבר המצביע על כך שהם באמת רחרחו את ידם.

 

בהמשך מצאו המדענים, כי אפשר להשפיע על רחרוח היד באמצעות ריחות שהוחדרו למערך הניסוי באופן מלאכותי. למשל, כאשר הנסיין או הנסיינית "הוכתמו" בבושם מסחרי שמיועד לנשים ולגברים כאחד, עלה משך רחרוח היד בנבדקים. לעומת זאת, כאשר הנסיינים הוכתמו בריחות הנגזרים מהורמוני מין, פחת משך הרחרוח. ניסויים אלה אישרו, כי רחרוח היד קשור בהפעלת חוש הריח.

 

במחקר השתתפו עופר פרל, יערה אנדולט-שפירא, עמי אייזן, ניתאי אשל, איריס הלר, מאיה שמש, אהרון רביע, ד"ר לי סלע וד"ר ענת ארזי.

 

"לחיצות היד נבדלות זו מזו במשכן, בעוצמתן, בתנוחת הגוף, ובכוחן להעביר מידע מגוון", אומר פרופ' סובל. "אך הממצאים שלנו מצביעים על כך, שייתכן כי יש להן תפקיד בהעברת אותות באמצעות חוש הריח, ויכול להיות שמרכיב זה היה גורם חשוב בהתפתחותה של התנהגות זו".