"צעד אחר צעד, גם אם לפעמים זה צעד אחורה. העיקר להמשיך לחקור"

"הטבע עניין אותי תמיד. כילדה ביליתי שעות בהתבוננות על בעלי-החיים בחצר ועל הנוף המדהים של הכרמל, אבל הלימודים בתיכון חרדי היו חסרים בתחום הזה והיה לי פער גדול לסגור", מספרת נחמה ששון (27), סטודנטית לתואר ראשון במדעי בעלי-חיים בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית בירושלים שגדלה ביישוב החרדי רכסים באזור חיפה. "אחרי התיכון, התנדבתי לשירות לאומי בשמורת הטבע עין גדי, שם זכיתי לראות את הטבע במלוא הדרו: חיות בר, שיטפונות, נופים מדהימים, ובעיקר הבנתי עד כמה חשוב לשמור על המרקם העדין הזה. למדע נחשפתי באמת רק כשהתחלתי את הדרך שלי באקדמיה".

ששון השתתפה באחרונה במחזור השני של "חוקרי ויצמן הצעירים: מצוינות וגיוון" – תוכנית של מכון ויצמן למדע לקידום סטודנטיות וסטודנטים מקבוצות המצויות בייצוג חסר באקדמיה. התוכנית בהובלת ד"ר מיטל עירן יונה, ראש המשרד לגיוון והכללה במכון, מיועדת לסטודנטיות ולסטודנטים מצטיינים העומדים לקראת סיום לימודיהם לתואר ראשון במדעים, ונמנים עם קבוצות המצויות בייצוג חסר בתחומי המדע במוסדות האקדמיים להשכלה גבוהה בישראל בכלל ובמכון ויצמן בפרט, ובהם ערבים, חרדים, יוצאי אתיופיה ובני הדור ראשון להשכלה גבוהה מהפריפריה. משתתפי התוכנית – 21 סטודנטיות וסטודנטים שנבחרו מבין 130 מועמדים –  השתלבו באחת מקבוצות המחקר במכון למשך חודשיים, התנסו בעבודת מחקר וקידמו פרויקט מדעי אישי, שאותו אף הציגו באירוע הסיום של התוכנית.

"אף שחודשיים זו תקופה קצרה, אנחנו מקווים שקיבלתם טעימה של 'מה זה לעשות מחקר' באחד מהמוסדות המובילים בעולם וחוויתם את התהליך המעורב בהשגת ידע אמיתי בתקופה לא טריוויאלית שבה אנחנו נחשפים להרבה 'פייק ניוז'. אני מקווה לראות אתכם כסטודנטים וסטודנטיות מן המניין כאן, במכון, בשנים הקרובות ומאחל לכם הצלחה בכל דרך שבה תבחרו", בירך באירוע הסיום פרופ' גלעד פרז, דיקן מדרשת פיינברג, העומד בראש ועדת ההיגוי המדעית של התוכנית, שבה חברים פרופ' מיכל שרון, ד"ר אוליאנה שימנוביץ, פרופ' דן אורון וד"ר אמיר עבוד.

""כילדה ביליתי שעות בהתבוננות על בעלי-החיים בחצר ועל הנוף המדהים של הכרמל, אבל הלימודים בתיכון חרדי היו חסרים בתחום הזה והיה לי פער גדול לסגור"

בעבור ששון, החיבור למכון נמשך גם לאחר תום החודשיים. במסגרת התוכנית היא הצטרפה למעבדתו של ד"ר דוד זאבי במחלקה למדעי הצמח והסביבה, אשר עוסקת בחקר השפעות האדם על מערכות אקולוגיות מיקרוביאליות, ונשארה להמשיך לחקור במעבדה כעובדת מן המניין. "החוויה שלי הייתה מעולה. הבנתי איך מדע אמור להיראות ולהיעשות, קיבלתי כלים שהם הרבה מעבר לעבודה טכנית והכרתי אנשים איכותיים שאני לומדת ועוד אלמד מהם המון", היא אומרת על החוויה בתוכנית. "פאנל המדענים המוצלח שהיה לנו עם פרופ' יעקוב חנא, ד"ר שירה רוה רובין וד"ר שגיא בן עמי היה מעורר השראה ונתן לי מוטיבציה גדולה להמשיך בעולם האקדמי. צעד אחר צעד, גם אם לפעמים זה צעד אחורה. העיקר להמשיך לחקור, שם אני רוצה להיות".

"הרגשתי שאני מגשים חלום"

גם יהודה אושרי (24), סטודנט לתואר ראשון בביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת אריאל המתגורר בהתנחלות רחלים בשומרון, השתתף השנה בתוכנית. "ידעתי שאני רוצה לעסוק במחקר מאז התיכון. אני בן שישי מתוך שמונה אחים. גדלתי בכפר-סבא ובילדותי נשלחנו למוסדות חינוך חרדיים באזור. אחיי הגדולים המשיכו אחרי התלמוד תורה לישיבות חרדיות, ואני הייתי הראשון מהבנים ש'חתך' לישיבה תיכונית שבה נחשפתי לחומר לימודי שאינו תורני בלבד. שם הוצאתי תעודת בגרות, ומשם המשכתי לישיבת ההסדר 'לב תל אביב' שבה למדתי שנתיים ולאחר מכן התגייסתי להנדסה קרבית", הוא מספר על דרכו ללימודים אקדמיים.

""אחיי הגדולים המשיכו אחרי התלמוד תורה לישיבות חרדיות, ואני הייתי הראשון מהבנים ש'חתך' לישיבה תיכונית שבה נחשפתי לחומר לימודי שאינו תורני בלבד"

"ברגע שהגעתי למעבדה של פרופ' מאיה שולדינר מהמחלקה לגנטיקה מולקולרית, הרגשתי שאני מגשים חלום: סוף-סוף אחרי שנתיים של לימודים, אני מתנסה לראשונה בדבר האמיתי: חושב כיצד לפתור בעיה ואיך בכלל לגשת אליה; בודק רעיונות חדשים שעולים תוך כדי ו'מרטיב את הידיים'. במחקר שבו השתתפתי, המטרה הייתה לקבוע מיקומים של חלבונים במיטוכונדריה של שמרים. למיטוכונדריה יש שתי ממברנות – מה שמייצר שלושה אזורים נפרדים באברון זה המכונה גם תחנת הכוח של התא. בכל אזור יש חלבונים שונים, ובעזרת צביעת חלבונים ושיטות מיקרוסקופיה חדישות, הצלחנו לקבוע את המיקומים שלהם. זו הייתה חוויה מדהימה שהשאירה טעם של עוד. סיון ארד, סטודנטית במעבדה שסיימה ממש עכשיו תואר שני ומתחילה דוקטורט, הנחתה אותי עם המון סבלנות ושמחה, וזכיתי גם לחיבוק גדול מכל יתר חברי המעבדה".

"בגיל 19 התחלתי ללמוד רפואה"

ג'מילה אבו עידאה (22), סטודנטית לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שגדלה ביישוב הבדואי מַכְּחוּל, השתתפה אף היא בתוכנית. "גדלתי בבית שבו מעריכים ומעודדים השקעה בלימודים, אבל בסביבה שבה לא היו הרבה נשים בעלות השכלה גבוהה ותארים מתקדמים. הניגוד בין שני הדברים האלה גרם לי להבין בגיל מאוד צעיר שאני רוצה להיות אקדמאית", היא מספרת.

"כבר בגיל 15 התחלתי לחשוב על לימודי רפואה, זה קרה בעקבות שיעור מדעים שבו למדנו על שימוש בתאי גזע לטיפול במחלות שונות. במשך השנים הסקרנות והמשיכה שלי לתחום – שבו הפן האנושי משתלב עם הפן המדעי – גברו, ובגיל 19 התחלתי ללמוד רפואה.

""גדלתי בבית שבו מעריכים ומעודדים השקעה בלימודים אבל בסביבה שבה לא היו הרבה נשים בעלות השכלה גבוהה ותארים מתקדמים"

"במהלך התוכנית, הצטרפתי למעבדה של פרופ' אלדד צחור מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, שבה עוסקים בין היתר במחקר הקשור לרפואה רגנרטיבית, ובמיוחד התחדשות רקמת השריר של הלב, ועבדתי על פרויקט שבו בדקנו את האפשרות להשתמש בתרופה קופקסון – שמשמשת לטיפול בטרשת נפוצה ופותחה על בסיס מחקרים של מדעני המכון – לטיפול במחלות לב.

"נחשפתי למחקר גם קודם לכן, במהלך הלימודים בתיכון ובאוניברסיטה, וכבר אז הבנתי שאני מתעניינת במחקר, אבל החוויה במכון הייתה שונה מאוד והרבה יותר אפקטיבית, וחיזקה בי את הרצון והמוטיבציה לשלב מחקר בחיי המקצועיים. כסטודנטית לרפואה, הפרויקט הזה הוכיח לי שאי-אפשר להפריד בין הקליניקה והעבודה היומיומית ברפואה ובין המחקר המדעי והקליני. הבנתי כי השילוב ביניהם הוא חיוני ומהותי לקידום הרפואה והטיפול באנשים. בעקבות התוכנית, התחזקה אצלי ההחלטה להמשיך ללימודי דוקטורט כדי שאוכל לחבר בין המחקר המדעי והעבודה הקלינית ולהיות רופאה-חוקרת".

"הבנתי איפה אני רוצה להיות"

"התחנכתי בבתי-ספר חרדיים בירושלים, ולכן לא השלמתי תעודת בגרות. במהלך הקורונה נפתחה בפניי האפשרות להתקבל ללימודים אקדמיים לאחר מכינה, וכך התחלתי את לימודי התואר", מספר בן אל לוי (29), סטודנט לתואר ראשון בביוטכנולוגיה במכללה האקדמית הדסה בירושלים. "מאז שאני זוכר את עצמי אהבתי להבין 'למה דברים קורים כפי שהם קורים'. במכון זכיתי להכיר מקרוב את עולם המחקר – כל מה שלמדתי בתיאוריה הפך למציאות. את פרויקט המחקר שלי ביצעתי במעבדתו של ד"ר תמיר קליין מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה. חברי המעבדה עזרו לי להשתלב מהרגע הראשון.

""התחנכתי בבתי-ספר חרדיים בירושלים, ולכן לא  השלמתי תעודת בגרות. במהלך הקורונה נפתחה בפניי האפשרות להתקבל ללימודים אקדמיים לאחר מכינה"

"הפרויקט שלי עסק בחשיפת צמחים לתנאים שבהם יש ריכוז גבוה של פחמן דו-חמצני – כמו למשל בכוכב-הלכת מאדים, שם הריכוז הוא 96% – במטרה לבדוק מה הם השינויים הפיזיולוגיים שהם עוברים וכיצד תנאים אלה משפיעים על תהליך הפוטוסינתזה, על מוליכות הפיוניות ועל כמות צריכת המים. בעצם בדקנו את האפשרות לגדל צמחים על מאדים. במהלך הפרויקט התמודדנו עם אתגרים רבים, שאינם קשורים רק במדעי הצמח ושעזרו לי להבין שחוקר צריך להשתחרר מנקודת המבט של התחום שלו ולבחון את כל הגורמים שעשויים להשפיע על התוצאות.

"לפני שהגעתי למכון התלבטתי אם להמשיך לתואר שני או לצאת לתעשייה. לאחר שעשיתי כאן את הפרויקט, הבנתי איפה אני רוצה להיות באמת. יש לי עוד שנה לסיום התואר, ולאחר מכן אני מקווה להתקבל ללימודי תואר שני במכון. לעתיד הרחוק, אני רוצה לאחל לעצמי להמשיך בקריירה מדעית ולגלות תגליות שיעזרו בתיקון העולם ורפואתו".