על מצוינות, חוסן וחריצות: אלה הם מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד של מכון ויצמן למדע

 סוציולוגית של החינוך, גנטיקאית של העור, שחמטאי-על, אחד מאבות תעשיית הפארמה הישראלית וזוג מדענים-פילנתרופים – אלה הם מקבלות ומקבלי תואר דוקטור לשם כבוד של מכון ויצמן למדע לשנת 2023 בהוקרה על תרומתם יוצאת הדופן לחברה בתחומים שונים.

"ישראל עוברת תקופה קשה: אנחנו מתאבלים על מתינו, מחכים לשובם של החטופות והחטופים ומייחלים לסיום המלחמה ולהשלמת יעדיה. בד בבד אנו עדים גם לעלייה בגילויי האנטישמיות ולהתחזקות הסנטימנט האנטי-ישראלי ברחבי העולם. מחאות בקמפוסים של אוניברסיטאות חוצות את גבולות חופש הביטוי ומגיעות למחוזות של הסתה, אלימות וקריאות לחרם אקדמי ולהפסקת השקעות בישראל. עד כה, מדעני המכון לא הושפעו ישירות מקריאות אלה, ושיתופי הפעולה שלנו איתנים. עם זאת, אנחנו בהחלט מתבוננים בדאגה במתרחש ומצפים לימים טובים יותר", אמר נשיא המכון, פרופ' אלון חן, בפתח הטקס שהתקיים ב-19 במאי 2024 באודיטוריום מיכאל סלע בקמפוס ברחובות. הטקס היה אמור להיערך במקור בחודש נובמבר 2023 במסגרת אירועי המושב ה-75 של המועצה הבינלאומית ומועצת המנהלים של מכון ויצמן למדע שנדחו בשל אירועי 7 באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שפרצה בעקבותיהם.

"השנה אנו מציינים 90 שנה להיווסדו של מכון זיו – מכון המחקר שהקים כאן ד"ר חיים ויצמן ב-1934, ולימים שונה שמו למכון ויצמן למדע. אבן דרך זו היא הזדמנות להיזכר בערכים שעליהם הוקם המוסד שלנו: מצוינות, חוסן, חריצות ומחויבות להרחבת גבולות הידע האנושי. מקבלות ומקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, שלכבודם התכנסנו הערב, הם דוגמאות נפלאות למימוש של ערכים אלה", בירך פרופ' חן את מקבלי התארים שנכחו באולם.

מקבלות ומקבלי התארים לשנת 2023 הם:

פרופ' סראב אבו-רביעה קווידר היא סוציולוגית ופעילה פמיניסטית בחברה הערבית בישראל המתמחה בסוציולוגיה של חינוך ומגדר. היא האישה הבדואית הראשונה בישראל אשר קיבלה תואר דוקטור, ומכהנת כפרופסורית חברה בבית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שם מונתה בשנת 2021 לסגנית הנשיא לענייני מגוון והכלה.

מחקריה של פרופ' אבו-רביעה קווידר מתמקדים בהשפעה של גזע ומגדר על עיצוב מיקומן המובנה של קבוצות מיעוט בזירת ההשכלה הגבוהה, התעסוקה וחיי המשפחה. תחומי העניין האקדמיים שלה התפתחו מניסיון החיים שלה, שכלל חינוך יסודי בכפר בדואי מסורתי וכן לימודים כתלמידה הערבייה היחידה בבית-ספר תיכון ממלכתי דובר עברית בבאר שבע, שם התגוררה. עם סיום התיכון היא החלה את לימודיה באוניברסיטת בן-גוריון והשתמשה בתובנות האישיות שלה כנקודת מוצא לאקטיביזם ולמחקר. כמורה בבית-ספר בדואי ברהט היא נדהמה מהמחסור שממנו סבל בית-הספר, בהשוואה למשאבים שמהם נהנתה כשלימדה במגזר היהודי. את התובנות הללו היא שילבה בצעדיה הראשונים באקדמיה.

כסטודנטית לתואר שני, עבודת התזה של פרופ' אבו-רביעה קווידר התמקדה במדיניות חינוכית וממשלתית התורמת לשיעורי נשירה גבוהים בקרב תלמידות בדואיות, תופעה אשר הספרות המקצועית ראתה בעבר כתוצאה בלתי נמנעת של נורמות תרבותיות בדואיות. במחקר הדוקטורט שלה היא צללה עמוק יותר וקיימה ראיונות עם נשים בדואיות חלוציות אשר למדו באוניברסיטה, והדגימה כיצד הן מאזנות בין החלומות הקוסמופוליטיים שלהן לבין הציפיות של המשפחות והכפרים שבהן גדלו ושאליהם תכננו לחזור.

לאחר מחקר פוסט-דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת אוקספורד, הצטרפה פרופ' אבו-רביעה קווידר למכונים לחקר המדבר ובהמשך לבית-הספר לחינוך של אוניברסיטת בן-גוריון כחברת סגל, והפכה לבדואית הראשונה שקיבלה פרופסורה.

פרופ' אבו-רביעה קווידר מלמדת קורסים על מגדר ופמיניזם בעולם הערבי וכן על הסוציולוגיה של גזענות בחינוך, וכתבה שלל ספרים ומאמרים בנושא – בנוסף להיותה פעילה למען זכויות נשים ערביות. בשנת 2019 זכתה באות קטן למעורבות חברתית באקדמיה מטעם עמותת רוח נשית. מסלולה האישי והמקצועי של פרופ' אבו-רביעה קווידר מוקדש להנעת אנשים לפעולה משותפת למען שיפור עתידן של נשים מקהילות מודרות ויצירת עתיד טוב יותר לכל, והיא מהווה השראה לנשים ולנערות מהקהילה הבדואית ומעבר לה.

פרופ' אבו-רביעה קווידר נשואה לחסן ואם לשלושה בנים.

התואר ניתן לה בהוקרה על הישגיה האקדמיים הבולטים בתחום הסוציולוגיה של החינוך; על חתירתה המתמדת למצוינות והכלה, שהפכה אותה למודל לחיקוי עבור נשים בדואיות ועבור בנות ובני מגזרים נוספים בחברה הישראלית; ועל מסירותה העמוקה לבניית עולם טוב יותר עבור נשים מאוכלוסיות מיעוט ועבור קהילות מודרות.

כיצד מתחדשים תאי הגזע ומתקנים את הרקמות בגופנו במהלך החיים, ואיך הם מתמודדים עם תהליכים כגון הזדקנות, סרטן ודלקות? שאלות אלו מעסיקות את פרופ' איליין פוקס כבר ארבעה עשורים. תוך שימוש בתאי עור כמודל מחקרי, יצרה פרופ' פוקס בתקופה זו גוף ידע נרחב אשר העשיר את הקהילה המדעית העולמית וזיכה אותה בהישגים ופרסים רבים, ובכלל זאת קבלת המדליה הלאומית למדעים של ארה"ב מהנשיא ברק אובמה בשנת 2008, פרס קרן גיירדנר הבינלאומי של קנדה בשנת 2020 וייעוץ לאפיפיור פרנציסקוס בנושא מחקר בתאי גזע.

לאחר השלמת הדוקטורט שלה בביוכימיה באוניברסיטת פרינסטון, המשיכה פרופ' פוקס למחקר פוסט-דוקטורט במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) והייתה לחברת סגל באוניברסיטת שיקגו, לפני שהצטרפה לאוניברסיטת רוקפלר בניו-יורק, שם היא מחזיקה בקתדרה על-שם רבקה סי. לנספילד. התעניינותה במגוון אוכלוסיות התאים בעור הביאה אותה לאמץ את הטכנולוגיה של די-אן-אי רקומביננטי בשלב מוקדם ולהשתמש בה בהצלחה בזיהוי הגנים האחראים למחלות עור בבני-אדם. פרופ' פוקס הראתה גם כיצד התקשורת בין תאי גזע של העור לתאים שכנים – ובמיוחד תאי המערכת החיסונית – יכולה להשתנות במהלך החיים, ובכך לגרום להאצת ההתרבות של תאי הגזע, במקרה של דלקות, או להאטתה – כפי שקורה בהזדקנות.

במחקריה מהשנים האחרונות גילתה פרופ' פוקס כי תאי גזע של העור יכולים לאחסן בגרעיניהם זיכרונות ארוכי-טווח ממפגשים קודמים עם מחוללי מחלה. זיכרונות אלו מעניקים לעור את היכולת לרפא פצעים מהר יותר ומשפרים את יכולות ההגנה שלו מפני פולשים. עם זאת, הם מובילים גם לרגישות מוגברת לדלקות ועלולים לגרום סרטן. מחקריה של פרופ' פוקס המראים כיצד תאי סרטן "חוטפים" את המנגנונים המאפשרים לתאי גזע לחדש תאים גוססים ולרפא פצעים, עשויים להוות בסיס לגישות טיפול חדשות המתמקדות בתאי גזע סרטניים מבלי להשפיע על תאי הגזע הבריאים.

פרופ' פוקס היא חברה יקרה של הקהילה המדעית בישראל ומבקרת בארץ לעיתים קרובות. היא הכשירה תלמידי פוסט-דוקטורט רבים אשר לימים הקימו מעבדות משלהם. בין אלה ניתן למנות את ד"ר שירי גור-כהן, חוקרת תאי גזע שקיבלה את הכשרתה במכון ויצמן והמשיכה לפוסט-דוקטורט במעבדה של פרופ' פוקס באוניברסיטת רוקפלר.

לכל אורך הקריירה שלה, תרמה פרופ' פוקס להבנת המנגנונים שבעזרתם תאי גזע מגיבים לגורמי סטרס ושומרים על מחסום בריא בין הגוף שלנו לבין העולם החיצון. תגליותיה מציעות דרכים חדשות לשיפור הטיפול הקליני בהפרעות הקשורות להתחדשות רקמות וכן במחלות הקשורות לזקנה.

התואר ניתן לה בהוקרה על מחקרה המהפכני החושף כיצד תאי גזע בעור מתמודדים עם תהליכי הזדקנות, סרטן ודלקות ופועלים לריפוי העור; על כך שזיהתה את הגנים האחראים למחלות עור בבני-אדם ועמדה בראש המאמץ לפיתוח שיטת הגנטיקה ההפוכה, המהווה צוהר לגילוי מחלות גנטיות הנגרמות מכשל בפעילות חלבונים; ועל היותה חונכת ומודל לחיקוי לדורות של מדעניות ומדענים צעירים.

גארי קספרוב נולד בשנת 1963 בבאקו שבאזרבייג'ן (אז חלק מברית-המועצות). בגיל 12 בלבד הפך לאלוף השחמט לנוער של ברית-המועצות, ולאחר שזכה בתואר רב-אמן בגיל 17, הוכתר באותה שנה גם לאלוף העולם עד גיל 20. בשנת 1985, בגיל 22, הפך לאלוף השחמט הצעיר ביותר בהיסטוריה והחזיק בתואר זה במשך 15 שנים.

בשנת 1996 גבר קספרוב במשחק שחמט על "כחול עמוק", מחשב-העל של IBM; שנה לאחר מכן, לאחר שדרוג חומרה, הובס קספרוב במשחק גומלין. האירוע זכה לכותרות ברחבי העולם, ואף תועד בעמוד השער של מגזין "ניוזוויק" תחת הכותרת The Brain's Last Stand. חוויה זו הציתה את העניין האישי של קספרוב בבינה מלאכותית ורובוטיקה.

קספרוב מרצה בקביעות על הקשר בין המוח האנושי לבינה מלאכותית במוסדות חינוך מובילים בעולם וכן בחברות טכנולוגיה ופיננסים. ספרו משנת 2017 Deep Thinking: Where Machine Intelligence Ends and Human Creativity Begins, מציג את נקודת מבטו על הממשק בין אדם ומכונה וכן תיאור מלא של הקרבות האגדיים שלו נגד "כחול עמוק".

בשנת 1990, עם קריסת ברית-המועצות, נמלטו קספרוב ומשפחתו מעיר הולדתו באקו. בשנת 2005 – כשהוא מדורג במקום הראשון בעולם – פרש קספרוב משחמט מקצועי על מנת להקים את התנועה הרוסית הפרו-דמוקרטית. בשנת 2012, מונה ליושב ראש ה-Human Rights Foundation בניו-יורק. בשנת 2013, עקב חשש שייעצר בשל פעילותו נגד נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, עבר קספרוב ממוסקבה לניו-יורק. בשנת 2017, ייסד את "היוזמה לחידוש הדמוקרטיה" המוקדשת לקידום עקרונות העולם החופשי באמצעות חינוך והסברה.

קספרוב משמש פרשן קבוע בנושאי פוליטיקה וזכויות אדם בכתבי-עת מובילים וכן מרצה מבוקש בנושאי טכנולוגיה, אסטרטגיה ופוליטיקה. הוא מאמין בכל ליבו שמשחק השחמט יכול לטפח יצירתיות, משמעת ותחושה של ערך עצמי בקרב צעירים, וייסד ארגון ללא כוונות רווח המקדם הטמעת פעילויות שחמט במסגרות חינוכיות ברחבי העולם.

התואר ניתן לו בהוקרה על הישגיו ההיסטוריים כרב-אמן מחונן ואלוף עולם במשחק השחמט; על מחויבותו העמוקה לקידום ולהפצת לימוד המשחק ברחבי העולם תוך הקניית היתרונות החינוכיים המגוונים של השחמט לילדים ולמבוגרים באשר יהיו; ועל מאמציו הבלתי נלאים בקידום דמוקרטיה וזכויות אדם ברוסיה וברחבי העולם.

ישראל מקוב הוא אחד המנהלים המוערכים בישראל. הוא התמחה במגזרי הפארמה והמכשור הרפואי והוביל חברות רבות להצלחה גלובלית.

מקוב פעיל בתעשייה זו מאז שנת 1974 ואף ייסד את חברת הביוטק הישראלית הראשונה, אינטרפארם, שחברה בזמנו למכון ויצמן בפיתוח כמה תרופות.

בשנת 1995 הוא הצטרף לחברת טבע תעשיות פרמצבטיות כסגן נשיא לפיתוח עסקי ומונה לנשיא ומנכ"ל טבע בשנת 2002. במהלך שנותיו בטבע, הוביל מקוב את ההתרחבות הגלובלית של החברה והביא אותה לעמדת הובלה בלתי מעורערת בתעשיית התרופות הגנריות העולמית ולכוח מוביל בטיפול בטרשת נפוצה על בסיס קופקסון – תרופה מקורית שפותחה במכון ויצמן ונמצאת כיום בשימוש ב-51 מדינות ברחבי העולם.

לאחר טבע, כיהן מקוב כיו"ר של חברת ההשקיה נטפים ושל חברת גיוון אימג'ינג אשר פיתחה גלולת וידאו המשדרת מידע מתוך מערכת העיכול. בעשור החולף כיהן כיו"ר סאן פארמה והוביל את החברה לשלב חדש של צמיחה, בדגש על חדשנות ואימוץ טכנולוגיות חדשות. בין היתר הוביל מקוב את רכישת רנבקסי ב-2014 – עסקה שהפכה את סאן פארמה למובילה בשוק התרופות ההודי ולאחת החברות המובילות בשוק הגנרי העולמי. בהנהגתו, צמחה החברה ממחזור של 1.7 מיליארד דולר המתמקד בהודו ובארה"ב, לחברת התרופות הגנריות הרביעית בגודלה בעולם, הפועלת ב-100 שווקים עם מחזור של יותר מ-5 מיליארד דולר. בנוסף, ניווט מקוב את החברה לאסטרטגיה של פיתוח מוצרים ייחודיים המהווים כיום את מנוע הצמיחה המשמעותי של החברה.

כיום מכהן מקוב כיו"ר ביולייט המנהלת ומשקיעה בחברות בתחום בריאות העיניים. בנוסף, הוא מכהן כיו"ר חברת קוונטלאיקס נוירוסיינס המפתחת טכנולוגיית דימות של תפקודי מוח, וכיו"ר חברת הפארמה נקסטייג' תרפיוטיקס, המתמקדת בפיתוח הדור הבא של תרופות מבוססות קנבינואידים.

למקוב קשר חזק עם מכון ויצמן: הוא יליד רחובות, צאצא לאחת ממייסדות המושבה, ונישא לאשתו המנוחה נירה – שעבדה אז במכון ויצמן – על גג בית ההארחה סן-מרטין בקמפוס. הוא חבר במועצת המנהלים והמועצה הבינלאומית של המכון וכן חבר פעיל בוועדות רבות. הוא גם מכהן כדירקטור בידע מחקר ופיתוח בע"מ, הזרוע היישומית של מכון ויצמן למדע.

מקוב מאמין כי בכוחה של הפילנתרופיה לקדם את המצוינות הישראלית בתחומי התרבות, הביו-רפואה והאקדמיה. במכון ויצמן הוא תיווך בקבלת תרומה משמעותית מחברת סאן פארמה לתמיכה בציוד עבור מערך המיקרוסקופיה לחקר סרטן ע"ש דה פיצ'וטו לזכר וולפגנג ורות לסר ובמרכז הבינתחומי לחקר סרטן ע"ש מורוס. לאחרונה הוא גם תמך במחקר בקבוצתו של ד"ר איבו שפיגל מהמחלקה למדעי המוח. בין תפקידיו הנוספים, משמש מקוב יו"ר תיאטרון גשר ומכהן בחבר הנאמנים של הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל.

מקוב מתגורר בתל-אביב עם בת זוגו, בלה לוסטיג. הוא אב לשלושה ילדים וסב לשמונה נכדים, שאחד מהם לומד לתואר שני במכון ויצמן.

התואר ניתן לו בהוקרה על תרומתו העצומה לקידום תעשיית התרופות העולמית וההובלה המוצלחת של חברות פארמה וביוטכנולוגיה; על תמיכתו המתמשכת במכון ויצמן למדע, במיוחד במחקר בתחומי הסרטן והמוח; על היותו חבר מוערך ורב-השפעה בגופי הניהול של מכון ויצמן ועל תרומתו המשמעותית לשגשוגו של מערך היישומים הטכנולוגיים של המכון.

צ'רלס ל. מרקס (המכונה לארי) נולד בשיקגו. הוא למד ביוכימיה לתואר ראשון והחל את דרכו המקצועית במעבדות אבוט, חברת תרופות ומכשור רפואי מאילינוי. לאחר שהשלים תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת שיקגו, הצטרף בשנות ה-60 המאוחרות לחברת HP שהייתה באותה עת אחת מחברות הטכנולוגיה הבודדות בצפון קליפורניה – האזור הידוע כיום כ"עמק הסיליקון".

עם כניסתן של חברות טכנולוגיה רבות לאזור סן-פרנסיסקו, החליט מרקס לעזוב את משרתו בתעשייה, פצח בקריירה כיועץ משכנתאות לנדל"ן מסחרי והחל לרכוש נכסים באזורים שהפכו במרוצת הזמן ליוקרתיים ביותר בארצות-הברית.

לצד פועלו המקצועי, מר מרקס פעיל מאוד בקהילה היהודית המקומית וכיהן בתפקידים בכירים בהנהגת הקרן לדיור מוגן לקהילה היהודית בסן-פרנסיסקו ובקמפוס טאוב-קורט בפאלו אלטו, שם היה דמות מפתח בהקמתם של "בנייני מולדאו", קהילת מגורים לגיל השלישי.

בעשור האחרון הקדיש מר מרקס חלק ניכר מפעילותו הפילנתרופית למכון ויצמן למדע. יחד עם אשתו, ד"ר גלדיס מונרוי, המקבלת תואר דוקטור לשם כבוד לצדו, הוא מכהן במועצת המנהלים הלאומית של הוועד האמריקאי למען מכון ויצמן וכן בוועד המנהל שלו, והינו חבר לכל החיים במועצה הבינלאומית של המכון. בעבר גם כיהן כיושב ראש שותף של אגודת הכבוד ע"ש ורה וחיים ויצמן.

בשנת 2010 אובחן מר מרקס כחולה במיאלומה נפוצה והודות לשילוב תרופות ניסיוני, המחלה כעת בנסיגה. בעקבות חוויה זו הצהיר: "יותר מכל דבר אחר, הטיפול שהציל את חיי חידד עבורי את חשיבותו העצומה של המחקר המדעי". החוויה הובילה את מר מרקס ואשתו להעמיק עוד יותר את מעורבותם בפעילותו של מכון ויצמן. תרומתם האחרונה הובילה להקמת מרכז מונרוי-מרקס המשולב לחקר הפרעות מוח, מעמודי התווך של מכון עזריאלי לחקר המוח ומערכת העצבים. מרכז זה מרחיב עוד יותר את תרומתם הנדיבה לחקר מדעי המוח במכון. בנוסף, הקימו השניים את הקתדרה למדענים צעירים ע"ש מונרוי-מרקס, שבה מחזיק מדען המוח ד"ר ירדן כהן, ובמחווה לימיו של לארי ככימאי – הקתדרה שבה מחזיקה מדענית הסגל ד"ר טלי שרף במחלקה לתשתיות מחקר כימי.

לאחר השתתפותו בכינוס הבינלאומי של המכון במונטריאול בשנת 2012, הצהיר מר מרקס כי "התאהב בקהילה הנפלאה שהיא המשפחה הגלובלית של ויצמן". בכינוס בשנת 2014 בניו-יורק, הוא ואשתו הצטרפו לחוג הנשיא היוקרתי.

התואר ניתן לו בהוקרה על תמיכתו הנדיבה במחקר פורץ דרך במדעי המוח במכון ויצמן למדע, לאחרונה באמצעות הקמת מרכז מונרוי-מרקס המשולב לחקר הפרעות מוח; על מנהיגותו מעוררת ההשראה בוועד האמריקאי למען מכון ויצמן, בשירות המדע ולמען עתיד האנושות; ועל מחויבותו האיתנה לקידום ארגונים יהודיים.

ד"ר גלדיס מונרוי היא עורכת-דין מובילה בתחום הקניין הרוחני ושותפה בכירה לשעבר במשרד עורכי-הדין הבינלאומי מוריסון פורסטר, שם ייסדה והובילה את קבוצת דיני הפטנטים עד צאתה לגמלאות בשנת 2015. בנוסף, ד"ר מונרוי היא ביוכימאית מוערכת: היא בעלת תואר דוקטור לביוכימיה מאוניברסיטת ניו-יורק, השלימה הכשרת פוסט-דוקטורט בקולג' אלברט איינשטיין לרפואה ושימשה מרצה בכירה בקולג' לרפואה של ניו-יורק, שם עמדה בראש מעבדה משלה.

בין שלל תפקידיה, ד"ר מונרוי כיהנה כנשיאת אגודת דיני הקניין הרוחני של עמק הסיליקון ובמועצה של ועד הקניין הרוחני של לשכת עורכי-הדין בקליפורניה. כיום היא מכהנת בגופים המנהלים של ארגונים רבים, לרבות Cancer Commons, מכון המיאלומה של אוניברסיטת ארקנסו, חברת GPN Vaccines וכן בחבר הנאמנים של העמותה למען האגודה האמריקאית לחקר הסרטן. היא זכתה בשבחים רבים על עבודתה המשפטית ובשנת 2012 אף נבחרה לעורכת-הדין של השנה בתחום הקניין הרוחני על-פי דירוג צ'יימברס ארה"ב לנשים במערכת המשפט.

ד"ר מונרוי נולדה בניו-יורק ומתגוררת בקליפורניה מאז שנות ה-80. אהבתה של ד"ר מונרוי למדע מתבטאת בין היתר במסירות שלה למכון ויצמן. יחד עם בעלה, לארי מרקס, המקבל תואר דוקטור של כבוד לצידה, היא שימשה בתור יו"ר משותפת של הוועד האמריקאי באזור מפרץ סן-פרנסיסקו ועמדה בראש משלחת הוועד לישראל.

השניים הינם חברים לכל חייהם במועצה הבינלאומית של המכון. בשנת 2014 היא הצטרפה לחוג הנשיא ובשנת 2019 מונתה לנשיאת הוועד האמריקאי.

הקשר של ד"ר מונרוי למכון ויצמן החל בתקופתה כפוסט-דוקטורנטית, כאשר פרסמה מחקר יחד עם פרופ' יורם גרונר, לימים סגן נשיא מכון ויצמן וחוקר פורץ דרך בתחום הגנטיקה המולקולרית. במשך 50 שנות חברותם, התוודעה ד"ר מונרוי למגוון פעילויותיו של המכון דרך פרופ' גרונר והפכה, לצד בעלה לארי – כימאי בהכשרתו שפצח בקריירת נדל"ן מצליחה – לאחת מידידותיו המסורות ביותר של מכון ויצמן.

בני הזוג הקימו, בין השאר, את הקתדרה למדענים צעירים ע"ש מונרוי-מרקס, שבראשה עומד מדען המוח ד"ר ירדן כהן, והקתדרה למדעני סגל, שבה מכהנת מדענית הסגל ד"ר טלי שרף, ראש היחידה לתהודה מגנטית גרעינית במחלקה לתשתיות מחקר כימי. לאחרונה הקימו השניים את מרכז מונרוי-מרקס המשולב לחקר הפרעות מוח במכון עזריאלי לחקר המוח ומערכת העצבים, בהמשך לתמיכתם במרכז לחקר מדעי המוח אשר הוקם ב-2017. גם כיום ממשיכה ד"ר מונרוי לפתח ולהרחיב את מעגל התומכים של מכון ויצמן בארה"ב.

התואר ניתן לה בהוקרה על מחויבותה לקידום חקר המוח במכון ויצמן למדע, לאחרונה באמצעות הקמת מרכז מונרוי-מרקס המשולב לחקר הפרעות מוח; על פועלה המסור למען מכון ויצמן כנשיאת הוועד האמריקאי ובפעילותה לקידום המכון בארצות-הברית; ועל הישגיה המרשימים בתחומי הביוכימיה ודיני הקניין הרוחני.