פרס ישראל לפרופ' דוד מילשטיין

 

ביום העצמאות ה-64 הוענק פרס ישראל בכימיה ובפיסיקה לפרופ' דוד מילשטיין מהפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע.

 

פרופ' מילשטיין מתמקד באינטראקציה שבין אטומי מתכות לבין מולקולות אורגניות, ובדרכים שמאפשרות להפעיל קשרים כימיים באופן בררני באמצעות צברי מתכות. בהסתמך על הבנה זו הוא יוצר קטליזטורים, המאיצים תהליכים כימיים בתנאים עדינים וללא יצירת כל זיהום סביבתי. במחקר פורץ דרך הוא אף הצביע על גישה חדשה להפקה של דלק מימן ממים.

 

קטליזטורים שיצר פרופ' מילשטיין עשויים להאיץ אלפי מונים תהליכים מהסוג המשמש לייצור תרופות, סיבים סינתטיים וחומרים פלסטיים.

 

בשנת 2007 בחר כתב-העת המדעי Science בתגובה שפיתח פרופ' מילשטיין כאחת מתוך "פריצות הדרך של השנה". התגובה מתאפשרת באמצעות קטליזטור הקרוי "קטליזטור מילשטיין", אשר מבוסס על רותניום. הוא מאיץ תהליכי דחיסה של תרכובות הקרויות אמינים עם כוהלים, לשם קבלת תרכובות הקרויות אמידים, תוך פליטת גז מימן. אמידים (הכוללים פפטידים ופולימרים) ממלאים תפקידים מרכזיים בביולוגיה ובכימיה.

 

פרופ' מילשטיין המציא דרכים "ירוקות" להפקת תרכובות אורגניות חשובות, ופיתח תגובות מתקדמות העשויות להצביע על דרכים להפקת אנרגיה בת-קיימא. למשל, בשנת 2009, הוא הציג תהליך דו-שלבי חדשני שמשתמש באור שמש כדי לפרק מים לחמצן ולמימן (העשוי לשמש דלק לא מזהם). במחקר זה אף הודגם מנגנון חדש ליצירת מולקולת חמצן.

 

במחקר אחר פיתחו פרופ' מילשטיין וחברי קבוצתו קטליזטורים אורגנו-מתכתיים, המאפשרים תגובה של פחמן דו-חמצני (CO2) עם מימן, לשם קבלת מתנול (העשוי לשמש דלק נוזלי) בתהליך דו-שלבי ובתנאים עדינים וירוקים.

 

מילשטיין קיבל תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בשנת 1976. הוא ביצע מחקר בתר-דוקטוריאלי באוניברסיטת אייווה ובאוניברסיטת קולורדו. שם המציא, יחד עם פרופ' ג'ון ק. סטילי, תהליך כימי שמשמש כיום ליצירת קשרים בין אטומי פחמן. לאחר מכן עבר למחלקת המחקר של חברת הענק "דו-פונט" בארצות הברית.

 

בשנת 1987 הצטרף לסגל מכון ויצמן למדע. בשנת 1996 התמנה לראש המחלקה לכימיה אורגנית. בשנת 2000 ייסד את מרכז קימל לעיצוב מולקולרי, שבראשו הוא עומד עד היום.