דבר אלי בפרחים

 

מתי התחילו בני-אדם להביע את רגשותיהם בפרחים? מתברר שכבר בפרה-היסטוריה ריפדו תושבי הר הכרמל את קברי המתים שלהם בשכבה של פרחי בר ריחניים, כגון מרוות יהודה, בירוניקה ומנטה. מכיוון שפרחים מעוררים בבני-אדם רגשות חיוביים, כנראה שהתושבים הקדומים של אזורנו ניסו להנעים למתים את הפרידה מן העולם הזה.

 

מדובר בממצא הקדום ביותר שמעיד על שימוש בפרחים בעת קבורה. על-פי התיארוך שנעשה על ידי ד"ר אליזבטה בוארטו במכון ויצמן למדע, הקברים הם בני 11,700 עד 13,700 שנה. ד"ר בוארטו הייתה חלק מצוות חוקרים בין-לאומי, בראשות הארכיאולוג פרופ' דני נדל מאוניברסיטת חיפה, שחפרו במערת רקפת הצופה אל ים התיכון, בה התגוררו הנטופים, ציידים-לקטים פרה-היסטוריים שחיו באזורים רבים של הלבנט. הממצאים התפרסמו באחרונה בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה למדעים של ארה"ב" (PNAS).

 

ד"ר בוארטו וחברי קבוצתה במכון ויצמן למדע חוקרים כעת שאלות מרתקות נוספות מן העבר הרחוק, כגון: מתי בדיוק עזב האדם המודרני את אפריקה ותפס את מקומם של הניאנדרטלים בלבנט ובאירופה? האם אפשר להשתמש בשרידי מינרלים צמחיים לצורך תיארוך אתרים ארכיאולוגיים? האם נכונה ההערכה לגבי עיתוי קריסת הציביליזציות הקדומות בתקופת הברונזה הקדומה?

 

התשובות יינתנו בעזרת מעבדה מתקדמת – הראשונה מסוגה במזרח התיכון כולו – שהותקנה באחרונה בבניין בו שכן בעבר מאיץ חלקיקים ששימש לחקר מבנה החומר ביקום. מעבדת REAMS-D (ראשי תיבות באנגלית של "מאיץ ספקטרומטרית מאסות מחקרי על-שם דנגור") מיועדת לתיארוך ממצאים ארכיאולוגיים באמצעות מדידת הריכוז של פחמן רדיואקטיבי, C14. תיארוך כזה מתבסס על מדידת היחס בין אטומים של C14 לבין אטומי פחמן יציבים, C12 ו- C13. הפחמן הרדיואקטיבי מתפרק בהדרגה, לעומת פחמן יציב שמספר האטומים שלו נשאר קבוע. לכן ככל שהיחס בין C14 לבין פחמן יציב יורד, כך הדוגמה ישנה יותר.

 

בעבר נדרשה לצורך מדידות אלה כמות גדולה יחסית של חומר, לפחות כמה גרמים, מפני שהתיארוך הסתמך על מדידה עקיפה של כמות ה- C14 באמצעות תצפית על דעיכתו. לעומת זאת, מאיץ כגון ה-REAMS-D, בו מואצים האטומים לאנרגיות גבוהות לפני שמתחיל תהליך הבדיקה, סופר ישירות את האטומים הרדיואקטיביים. הדיוק של הבדיקה מדהים, בהתחשב בכך שעל כל אטום ה- C14ישנם כטריליון או אפילו כקוודריליון אטומי פחמן יציבים. כתוצאה מכך, ניתן לבצע תיארוך של דוגמה זעירה השוקלת מספר מיליגרמים בלבד. "למשל, כמות של חמישה גרמים של חומר, השווה לשקית סוכר שמגישים עם תה או קפה, מתאימה לביצוע כחמשת אלפים מדידות", אומרת ד"ר בוארטו, מנהלת מעבדת REAMS-D. "ניתן אפילו לבצע תיארוך של גרגיר יחיד של דגן".

 

מעבדת D-REAMS מבטיחה לשפוך אור חדש על העבר הרחוק. לדוגמה, היא עשויה לעזור לקבוע מתי נדד האדם המודרני, ההומו ספיאנס (Homo sapiens), אל מחוץ לאפריקה. אחת מתחנותיהם הראשונות בלבנט הייתה באזור עין עבדת שבנגב באתר הנקרא בוקר תחתית. הארכיאולוגים שחפרו את האתר בשנות ה-70 של המאה הקודמת קבעו שגילו כ-47 אלף שנה אך תיארוכו באמצעות פחמן רדיואקטיבי היה אז בלתי מדויק, לכן השאלה נשארה פתוחה: מה גילו המדויק של אתר בוקר תחתית?

 

כדי לענות לשאלה זו, יש בכוונת ד"ר בוארטו והארכיאולוג ד"ר עומרי ברזילי לחפור מחדש את האתר. הפרויקט צפוי להתחיל באוקטובר 2013. לחפירות יצטרפו מדענים ממכון מקס פלנק שבלייפציג. לצורך החפירות, יקימו המדענים מעבדת שדה באתר ויאספו דוגמאות של שרידי פחם מהמדורות של הקדמונים, וכן משרידי עצמות ומחומרים נוספים, שיכולים לעזור בשיחזור אורח החיים של האדם הקדמון , בנוסף לתיארוך המדויק של זמן ההתיישבות באתר. הדוגמאות יתוארכו בהמשך במעבדת REAMS-D.

 

הבדיקה יכולה לעזור ולהבהיר את היחסים בין האדם המודרני, ההומו סאפינס, לבין האדם הניאנדרטלי. כדי לדעת אם היו מגעים בין שתי האוכלוסיות, חשוב ראשית לקבוע האם אמנם התקיימו במקביל. כמו כן המחקר עשוי לעזור להעריך את קצב השינויים בטכנולוגיות הקיום ובאורח החיים של האדם הקדמון באזורנו.