"המטרה היא לפתח שיטה לאיחסון נייח, שתסייע בשילוב לסירוגין של אנרגיה סולארית ואנרגיית רוח לתוך רשת החשמל", אומרת פרופ' סרטורי. "עבור שימוש זה, סוללות יוני ליתיום אינן הבחירה הטובה ביותר, בגלל עלותן הגבוהה והמחסור בליתיום. הנתרן, בניגוד לליתיום, הוא זול יחסית וזמין בכל רחבי העולם". למרות זאת, יש חיסרון לסוללות הנתרן הקיימות: הן פועלות בטמפרטורות גבוהות (250 מעלות צלסיוס ומעלה), ומחייבות תיכנון הנדסי שמייקר את העלויות במידה ניכרת. מסיבה זו קיים תמריץ עצום לפיתוח סוגים חדשים של סוללות המבוססות על נתרן. אחד האתגרים המדעיים הגדולים ביותר בתחום זה הוא ייצור אלקטרודות בעלות יעילות גבוהה במיוחד.
החומר שממנו עשויות האלקטרודות השליליות (אנודות) בסוללות אלה הוא גרפיט, אולם מדענים מחפשים חומרים חלופיים, אשר עשויים לשפר את התפוקה. "בעזרת פרופ' טנא ותלמיד המחקר מקבוצתו, גל רדובסקי, אנחנו מנסים לייצר משפחה חדשה של ננו-צינורות אי-אורגניים, שיתפקדו כאנודות חדשניות", מסבירה פרופ' סרטורי. פרופ' טנא וצוותו הם חלוצים בתחום הננו- מבנים – או ננו-צינורות – המיוצרים מתרכובות אי-אורגניות. דרך אחת שבה הם יוצרים אותם ננו-מבנים אי-אורגניים היא באמצעות תרכובות שהשכבות שהן יוצרות אינן מתאימות, אלא מונחות לסירוגין במבנים ובהרכבים כימיים שונים. מכיוון שיחסי הגומלין בין השכבות הם חלשים, ניתן להחדיר יוני נתרן בין השכבות, וכך ליצור מעין "מעבורת" להעברת חשמל.
לדברי פרופ' סרטורי, המטרה היא ליצור ננו-רכיבים בעלי יכולת איחסון גבוהה ומחזורי טעינה רבים. "ייצורם אמנם מאתגר, אבל אנחנו מאמינים שננו-מבנים אי-אורגניים מסוג זה עשויים לפתוח פתח ליישומים רבים, בעיקר בתחומי האנרגיה והחשמל. מחקרים אלה עשויים להתפתח לכדי תחום חדש, ולחזק את שיתוף הפעולה בין ישראל לנורווגיה בשנים הבאות – שיתוף פעולה למען ייצור אנרגיה נקיה בעתיד", היא אומרת.