הסייענים

שחקני משנה "גונבים" לפעמים את ההצגה – בגוף כמו על הבמה. פיברובלסטים הם שחקני משנה מעצם הגדרתם: תאים תומכים הבונים את המרקם הבין-תאי שמחזיק את הרקמה יחדיו. מדעני מכון ויצמן למדע הראו באחרונה כי שחקני משנה אלה ממלאים תפקיד מכריע בסרטן השד, וכי אפשר למעשה לנבא את מהלך המחלה על סמך הרכב הפיברובלסטים תומכי הסרטן בגידול.

בניגוד לתאים הממאירים עצמם, הפיברובלסטים בגידול הסרטני אינם עוברים מוטציות כשלעצמם, אך ביטוי הגנים שלהם שונה מזה של פיברובלסטים בריאים – ובהתאם גם התפקידים שהם ממלאים שונים: כך למשל הם עשויים להפריש חלבונים המשפיעים על התגובה החיסונית לגידול או לעודד צמיחה של כלי דם ברקמה הסרטנית. ד"ר רות שרץ-שובל מהמחלקה למדעים ביומולקולריים שמה לה למטרה למפות כיצד בדיוק משתנה ביטוי הגנים של הפיברובלסטים תומכי הסרטן, עד כמה שינויים אלה מגוונים ודינמיים וכיצד משפיעים השינויים על תפקודם של תאים תומכים אלה.

שינויים בביטוי הגנים בתא מתבטאים במולקולות האר-אן-אי שלו. לפיכך, בשיתוף פעולה עם מעבדתו של פרופ' עידו עמית מהמחלקה לאימונולוגיה, ריצפו חברי קבוצתה של ד"ר שרץ-שובל בהובלת תלמיד המחקר גיל פרידמן, את האר-אן-אי של אלפי תאים בודדים שמקורם ברקמה הסרטנית במודל של סרטן השד בעכברים; התאים נדגמו בשלבים שונים של התפתחות הגידול, כולל בשלב הגרורות. בהמשך ניתחו החוקרים את תוצאות הריצוף במטרה לשרטט מפה דינמית של השינויים בפיברובלסטים תומכי הסרטן.

המדענים מצאו כי הפיברובלסטים התחלקו לכמה תתי-סוגים נבדלים, שכל אחד מהם מתאפיין בדפוס שונה של ביטוי גנים. את תתי-הסוגים השונים אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: פיברובלסטים מהסוג pCAFs, שמקורם ברקמה בריאה באיזור הגידול, ופיברובלסטים מהסוג sCAFs, שמקורם עשוי להיות בלשד העצם.

הממצאים במחקר לא רק מצביעים על כלי אפשרי לניבוי מהלך המחלה, אלא פותחים גם כיוונים חדשים לטיפולים עתידיים בסרטן השד או לשיפור טיפולים קיימים"

ההבדלים בין שתי הקבוצות בביטוי הגנים הולידו גם תפקידים שונים, אך הן ביטוי הגנים והן חלוקת התפקידים היו דינמיים – הם השתנו עם התפתחות הגידול. כך למשל, בשלבים הסרטניים המוקדמים, תת-סוג מסוים של פיברובלסטים מסוג pCAFs חסם את ההפעלה של תאי T של המערכת החיסונית נגד הגידול הסרטני, אך בשלבים מאוחרים יותר, תפקידם העיקרי של אותם התאים היה להפריש קולגן לבניית המרקם הבין-תאי.

האם הממצאים בעכברים רלוונטיים גם לבני-אדם? כדי להשיב על כך בחנו המדענים מאות דגימות רקמה שנלקחו מחולות סרטן במרכז הרפואי על-שם חיים שיבא (תל-השומר) ובעמותה הבריטית לחקר הסרטן (CRUK) בקיימברידג'. המדענים השתמשו בשיטה המתאימה לשימוש גם בבתי-חולים: הם צבעו את הדגימות באמצעות סמנים ביולוגיים לתתי-הסוגים השונים של התאים, על בסיס החלוקה שזיהו בתאי העכבר. בחינה זו העלתה כי בדומה לפיברובלסטים תומכי הסרטן בעכברים, גם בבני-אדם תאים אלה מתחלקים לשני סוגים עיקריים: pCAFs ו-sCAFs. יתרה מכך, היחס בין שני סוגי התאים הצביע על המהלך העתידי של המחלה: ההתמודדות עם סרטן השד הייתה טובה יותר בחולות עם יותר פיברובלסטים מהסוג sCAFs מאשר מהסוג pCAFs. ממצא זה היה בולט במיוחד בחולות בסרטן שד מהסוג טריפל-נגטיב (השילוש השלילי) עם מוטציה בגן BRCA – אחד מסוגי סרטן השד התוקפניים ביותר, הנפוץ במיוחד בקרב נשים יהודיות ממוצא אשכנזי.

הממצאים במחקר לא רק מצביעים על כלי אפשרי לניבוי מהלך המחלה, אלא פותחים גם כיוונים חדשים לטיפולים עתידיים בסרטן השד או לשיפור טיפולים קיימים. מחקרי המשך ינסו להבהיר כיצד בדיוק משפיעים הפיברובלסטים על המיקרו-סביבה של הגידול, ובאמצעות מידע זה אפשר יהיה לפתח תרופות שינסו, למשל, לחסום את הפעילות של הפיברובלסטים המכוונת לשיבוש התגובה של המערכת החיסונית. כך יוכלו תאי המערכת החיסונית, ובכלל זאת התאים המופעלים במסגרת אימונותרפיה, לזהות ולחסל את תאי הגידול.

במחקר השתתפו אושרת לוי-גליבוב, קוראל הלפרין, ד"ר מירב פבסנר-פישר, הגר לבון, שימרית מאיר, ד"ר רינת נבו ויניב שטיין מהמחלקה למדעים ביומולקולריים; איל דוד, ד"ר חמוטל בורנשטין וד"ר אמיר גלעדי מהמחלקה לאימונולוגיה; ד"ר אבי מאיו ופרופ' אורי אלון מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא; ד"ר מאיה דדיאני, ד"ר נורה בלינט-להט, ד"ר איריס ברשק וד"ר עינב נילי-גל-ים מהמרכז הרפואי שיבא; וד"ר ראזה עלי וד"ר קרלוס קלדס מהעמותה הבריטית לחקר הסרטן.