מחרישי הטרשת

טרשת נפוצה היא מחלה מתעתעת. בשלביה המוקדמים, מחלה זו של מערכת העצבים המרכזית מתאפיינת בהתקפים ובהפוגות לסירוגין, אך לבסוף היא מכניעה את הגוף ואינה נבלמת עוד.

אם נדע להאריך את משכן של ההפוגות, נוכל לשפר משמעותית את חייהם של אלפים רבים של חולים, ואולי בהמשך לרפא את המחלה כליל. כמה תרופות קיימות, ובהן הקופקסון שפותחה על בסיס מחקרים של מדעני מכון ויצמן למדע, כבר מצליחות לעכב את ההתקפים, לפחות באופן זמני. ואולם, מעט מאוד ידוע כיום על המנגנונים הטבעיים בגוף המשתתפים בהפוגות. במחקר חדש של מדעני המכון נרשמה התקדמות משמעותית בכיוון זה: החוקרים בראשות פרופ' סטפן יונג מהמחלקה לאימונולוגיה ורגנרציה ביולוגית זיהו אוכלוסיית תאים המעורבת בהפוגות – תאי מוח השייכים למערכת החיסונית ומכונים מיקרוגליה.

טרשת נפוצה הינה מחלה אוטואימונית: היא מתפתחת כאשר תאי המערכת החיסונית תוקפים את מעטפת המגן של סיבי העצבים ובכך מובילים לשיבוש התקשורת בין תאי העצב ולבסוף לניוון. התאים התוקפים – תאי T אפקטוריים – מזהים בטעות את מולקולות החלבון מיאלין העוטף את השלוחות העצביות כסכנה שיש לפעול נגדה. אך ישנו סוג אחר של תאים, תאי T רגולטוריים, אשר תפקידם לרסן את התאים האפקטוריים. המאזן בין שני התהליכים המנוגדים – התקפה וריסון – קובע את התקדמות המחלה ואת חומרתה.

אבל תאי T אינם פועלים על דעת עצמם: הם זקוקים להכוונה כדי לדעת אילו יעדים עליהם לתקוף. הכוונה זו מגיעה מכיוונם של תאי המערכת החיסונית אשר בולעים, פשוטו כמשמעו, את יעדי התקיפה ומציגים פיסות מולקולריות שלהם המכונות אנטיגנים, לתאי T. זהותם של התאים ה"מציגים" אנטיגנים בטרשת נפוצה לא הייתה ידועה. פרופ' יונג וצוותו חשדו שתאי המיקרוגליה במוח מעורבים בכך. המיקרוגליה הם אכן סוג מסוים של תאים בולעניים (מקרופאגים) הנמצאים במערכת העצבים המרכזית. הם מפנים פסולת ותאים מתים אבל ממלאים לא מעט תפקידים נוספים, ובהם "גיזום" סינפסות – אתרי התקשורת שדרכם מועבר מידע בין תאי עצב – ומשימות נוספות.

הניסויים הראשונים לא תמכו בהשערת המחקר. באמצעות הנדסה גנטית יצרו החוקרים עכברים עם תאי מיקרוגליה שאין באפשרותם להציג אנטיגנים ועקבו אחר שלבי ההתפתחות הראשוניים של המחלה במודל עכברי המדמה טרשת נפוצה בבני-אדם. "התוצאות היו מאכזבות. לא היה הבדל בהתפרצות המחלה בין העכברים המהונדסים לעכברים רגילים", אומר פרופ' יונג. "זה הצביע על כך שתאי מיקרוגליה אינם גורם משמעותי בהופעת הטרשת. אבל אולי הם נכנסים לפעולה אחרי שהטרשת כבר התפרצה?"

""המחקר הבסיסי שלנו, שנועד להבין טוב יותר את המנגנונים של טרשת נפוצה, עשוי כעת להוביל לטיפולים ממוקדים חדשים במחלה זו"

כדי לבדוק אפשרות זאת, החליפו החוקרים את עכברי המודל בעכברים שבהם מהלך המחלה מאופיין בהתקפים ובהפוגות לסירוגין, בדומה למתרחש בחולי טרשת נפוצה. המדענים ראו כי תאי המיקרוגליה באותם עכברים ביטאו גנים המעורבים בתקשורת עם תאי T ונטו להתגודד בצוותא דווקא עם תאי ה-T הרגולטוריים, האחראים להפוגות בטרשת. הייתכן שהמיקרוגליה ממלאים דווקא תפקיד בבלימת הטרשת – ולא בהחמרתה?

כדי לבסס את ההשערה החדשה במודל העכברי המעודכן, יצרו החוקרים באמצעות הנדסה גנטית עכברים עם תאי מיקרוגליה שלא רק שאין באפשרותם להציג אנטיגנים, אלא חסר להם גם קולטן החיוני לתקשורת עם תאי T. התוצאות מניסויים אלה היו חותכות: "העכברים המהונדסים חלו במחלה דמוית טרשת, אך בניגוד לעכברים לא מהונדסים, מחלתם התקדמה במסלול כרוני, ללא הפוגות", אומר פרופ' יונג. "במלים אחרות, התגלה כי המיקרוגליה היו הגורם האחראי לסבבי ההפוגה במחלה". יתרה מכך, המדענים הבחינו שהתקשורת בין תאי מיקרוגליה לתאי T הרגולטוריים פחתה בעכברים המהונדסים, וכי רבים מתאי ה-T הרגולטוריים הפכו דומים יותר לתאי T אפקטוריים המחוללים את הטרשת.

"יצאנו לדרך במטרה להבין את התפתחות המחלה ולזהות את השחקנים הראשיים המעורבים בהתפרצותה. בסופו של דבר, זיהינו דווקא את סוכני ההפוגות: המיקרוגליה", אומר פרופ' יונג. "המחקר הבסיסי שלנו, שנועד להבין טוב יותר את המנגנונים של טרשת נפוצה, עשוי כעת להוביל לטיפולים ממוקדים חדשים במחלה זו".        

את המחקר הובילו ד"ר ז'אנה חימון וחברים נוספים מהמעבדה של פרופ' יונג – גל רונית פרומר, סבסטיאן טרזבנסקי, ד"ר ג'אנג-סוק קים, ד"ר לואיז צ'אפל-מאור וד"ר סיגלית בורה-חלפון. במחקר השתתפו גם ד"ר רבקה קראוס הפנר מהמחלקה למשאבים וטרינריים; ד"ר שפרה בן דור וד"ר זיו פורת ממחלקת תשתיות מחקר מדעי החיים, וד"ר אנדראס מושווק ופרופ' תומס קורן מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה הטכנית של מינכן.