המועדון

 

אם רוצים לפגוש את האנשים הנכונים, חשוב להיות במקום הנכון. נראה כי הכלל הזה נכון גם באשר לתאים מסוימים של מערכת החיסון. מחקר שביצעו באחרונה מדעני מכון ויצמן למדע הראה, ש"מועדונים" מובחרים הנמצאים בלשד העצם מהווים מקומות מפגש לסוגים שונים של תאי מערכת החיסון. לחלק מהתאים, המקומות האלה הם אתרים לפעילויות ייחודיות, אבל לאחרים, המפגשים בהם עלולים להיות עניין של חיים ומוות.

 

פרופ' עידית שחר וד"ר סטפן יונג, מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, גילו את חשיבות המיקום תוך כדי מחקר על פעילותם של תאים ייחודיים של מערכת החיסון הקרויים תאים דנדריטיים, אשר
מהווים את אחד מקווי ההגנה הראשוניים של הגוף נגד פולשים מיקרוסקופיים. ה"צופים" האלה נמצאים בכמויות קטנות בכל איברי הגוף, במיוחד במקומות כמו העור והקיבה - דרכם חודרים למערכת מיקרו-אורגניזמים גורמי מחלות כגון חיידקים. כאשר תאי "משמר הגבול" האלה נתקלים בפולשים שעלולים לפגוע בגוף, הם בולעים אותם ומציגים את החלקים המזהים על קרומיהם החיצוניים, כמו דגלים אדומים, כדי להזעיק  את שאר המערכת החיסונית לטפל באיום.

 

יחד עם תלמידת המחקר אניטה ספוז'ניקוב וד"ר יעל פבזנר-יונג מאותה מחלקה, חקרו המדענים קבוצה של תאים דנדריטיים המתקיימים בלשד העצם. על אף העובדה שבלשד העצם מצויה רק כמות קטנה של התאים האלה, הצליחו המדענים, יחד עם ד"ר ויאצ'סלב קלצ'נקו מהמחלקה למשאבים וטרינריים, להבחין בעובדה שתאים דנדריטיים העדיפו להישאר באזורים מסוימים, והייתה להם נטייה להתאסף ב"חדרים", או גומחות, שממוקמים בסמוך לכלי הדם אשר חוצים את לשד העצם, ממצא הרומז כי גומחות אלה ממלאות תפקיד חשוב בהגנה על הגוף מפני גורמי מחלות.

 

אותן תצפיות הובילו לממצא נוסף: התאים הדנדריטיים התאספו בגומחות האלה, וכך גם תאי B ו-T, שהם ה"כוחות המיוחדים" של המערכת החיסונית. באמצעות שיטות לביצוע ניסויים בגוף חי שד"ר יונג פיתח קודם לכן, סילקו המדענים את התאים הדנדריטיים. בהמשך חדלו התאים האלה להופיע בגומחות.

 

האם התאים הדנדריטיים משכו בדרך כלשהי את תאי ה-B למפגשים שלהם? או האם, כמו שהניחו ד"ר יונג והצוות שלו, התאים הדנדריטיים פעלו בתוך המיקרו-סביבות האלה כדי להחזיק  את תאי ה-B בחיים? תאי B, כמו הרבה תאים של המערכת החיסונית, הם בעלי אורך חיים קצר יחסית, והם הולכים כל הזמן על חבל דק בין הישרדות לבין השמדה עצמית. החוקרים סברו, שתאים דנדריטיים מסייעים לתאי ה-B להישאר בחיים בתוך הגומחות שלהם, כדי להבטיח שתמיד יהיה מלאי מספיק של תאי B זמינים לצורך התגוננות של הגוף כנגד מתקפה של גורמי מחלות שונים.

 

כדי לבדוק את התיאוריה שלהם, הם  הזריקו לעכברים תאי B מיוחדים בעלי כישורי הישרדות מוגברים. עם או בלי תאים דנדריטיים, תאי ה-B המשופרים הגיעו לגומחות בלשד העצם ונשארו בהם - הוכחה שהם באו ל"מועדון" של התאים החיסוניים בכוחות עצמם, ללא צורך בהזמנה מיוחדת.

 

התברר, שמפגשים בין שני סוגי התאים היו חיוניים כדי להחזיק בחיים את תאי ה-B  הרגילים, הפגיעים. אבל מה באמת התחולל "מאחורי הדלתות" של הגומחות בלשד העצם? כדי לנסות לגלות את התשובה, יצרו החוקרים שני זנים של עכברים באמצעות הנדסה גנטית. לכל זן הייתה חסרה אחת משתי מולקולות שהמדענים זיהו כגורמים אפשריים להישרדות תאי B. התוצאות הראו שרק אחד הגורמים האלה, מולקולה הקרויה MIF, אכן פעלה להארכת חיי תאי ה-B. מתברר, שמולקולה זו משדרת אות לתא ה-B, מה שגורם לו לדחות את תוכנית ההתאבדות שלו, וכך מאריכה את חייו.

 

"המחקר הזה", אומרים פרופ' שחר וד"ר יונג, "הוא בעל מספר השלכות אפשריות. ראשית, הוא שופך אור חדש על תפקיד לשד העצם בגוף. היום יודעים שלשד העצם אינו רק ספק תאי הדם ותאי המערכת החיסונית, וכי הוא גם מהווה אתר חשוב לפעילות המערכת החיסונית. מחקרים נוספים עשויים לחשוף, בהמשך, דרכים להגביר את הפעילות הזאת, שהייתה יכולה לתפקד כגיבוי, למשל, במקרים של פגיעה באתרים אחרים שבהם מתרחשת פעילות חיסונית".