פסגת האומץ

 

 

 

 

 

עכבישים, זריקות, בחינות - לכולנו יש פחדים. ובכל זאת, רובנו, אם לא כולנו, מסוגלים לעיתים לפעול באומץ לב, אם בחיי היומיום ואם במצבי חירום. אומץ הוא ההתגברות על הפחד, כלומר, הבחירה לפעול באופן מנוגד לזה שהפחדים מנסים להכתיב לנו. אבל מה בדיוק מתרחש במוח כאשר אנו מתנהגים באומץ?

 

קשה לחקור את מנגנוני המוח של האומץ, לא רק משום שמעשי אומץ הם בדרך כלל חד-פעמיים ובלתי-צפויים, אלא גם משום שדימות של פעילות המוח בזמן ביצוע ההתנהגות מחייב את הנבדק לשכב ללא תנועה בתוך מתקן הדימות. פרופ' ידין דודאי ותלמיד המחקר אורי נילי, מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, יחד עם עמיתיהם הגר גולדברג ממכון ויצמן ופרופ' אברהם ויצמן מהמרכז הרפואי גהה, מצאו דרך לעשות זאת, ובעקבות זאת הצליחו לזהות לראשונה את האיזור המוחי האחראי לאומץ. לשם כך הם תכננו ניסוי המאפשר לבחון את הנעשה במוחם של אנשים שמפחדים מנחשים בשעה שהם מנסים להתגבר על הפחד מנחש חי, וכך ללמוד באופן מבוקר את המנגנונים העצביים של האומץ. הניסוי נעשה בסיועם של ד"ר עדנה פורמן-הרן, נחום שטרן ופאני עטר מהמרכז להדמיית המוח האנושי במכון. 

 

המתנדבים שהשתתפו בניסוי חולקו לשתי קבוצות, בהתאם לשאלון שדירג את מידת הפחד שלהם: קבוצת המפחדים, שנחשים מעוררים בהם פחד רב, וקבוצת "חסרי פחד" שאינם חוששים מנחשים. המתנדבים משתי הקבוצות נכנסו לסורק fMRI. מאחורי ראשם הותקן מסוע ועליו נחש גדול, שחובר בקולר מיוחד לעגלה. המתנדבים יכלו לשלוט בתנועת העגלה - להרחיקה או לקרבה לראשם - באמצעות כפתור. המשימה שהוטלה עליהם הייתה לקרב את העגלה, ועליה הנחש המתנועע, לעורפם - עד כמה שהעזו. בנוסף לסריקת ה- fMRI בדקו המדענים גם את התגובה הפיסיולוגית של המתנדבים לפחד, באמצעות מדידת המוליכות של העור - המהווה מדד להזעה, ולכן למידת העירור הגופנית - באופן דומה לזה שבה עובדת "מכונת אמת".

ממצאי המחקר, שהתפרסמו באחרונה בכתב העת Neuron, מראים כי בזמן שהמפחדים התגברו על הפחד וקירבו את הנחש אליהם, הופעל איזור מוגדר בקדמת מוחם. פעילות האיזור הייתה חזקה יותר ככל שרמת הפחד של המתנדבים הייתה גבוהה יותר. פעילות מוחית זו לא התחוללה במוחם של חסרי הפחד, שקירוב הנחש לא דרש מהם לנהוג באומץ מיוחד. לגבי איזור זה במוח נמצא בעבר שהוא קשור, בין היתר, לדיכאון. פעילות מוגברת של מרכז האומץ לוותה בירידה ברמת ההזעה.  

 

החוקרים מצאו גם, כי הפעילות העצבית במבנה מוחי אחר באמצע המוח, הידוע כמתווך תגובות פחד - "הגוף השקדי", או האמיגדלה - הייתה הפוכה לזו שהתרחשה במרכז האומץ: כאשר המפחדים התגברו על הפחד, נראתה ירידה בפעילות האמיגדלה, ואילו כאשר נכנעו לפחד, התגברה הפעילות. בעקבות הממצאים הציעו החוקרים שקיים מנגנון מוחי הכרוך בתגובה הדדית בין רשתות עצבים במוח, המאפשר לאדם להתגבר,  בהחלטה רגעית, על הפחד, ולבצע פעילות אמיצה.

 

אורי נילי: "הממצאים שלנו מראים  כיצד פעילות 'מרכז האומץ' מדכאת היבטים מסוימים של תגובת הפחד המתווכים על-ידי פעילות האמיגדלה, ובכך מאפשרת את הפעולה האמיצה". פרופ' דודאי: "הממצאים הללו שופכים אור על הפעילות המוחית שעומדת בבסיסה של התנהגות אנושית חיונית ונאצלת. בנוסף, הם יוכלו להוביל  להבנה טובה יותר של המתחולל במוח כאשר הפחד רוכש עליו שליטה באופן מופרז - כמו, לדוגמא, במקרים של הפרעות חרדה שונות. הבנה כזו יכולה להוביל, בעתיד, לפיתוח שיטות שישפיעו על הפעילות  באזורים האלה של המוח, כדי לטפל בהפרעות חרדה".