הינך נמצא כאן

סוף מחשבה במעשה תחילה

01.06.2009

 
ד"ר אורי מעוז. רצון חופשי
 

 

 
החיים מורכבים מאוסף החלטות קטנות וגדולות: לצאת לסרט, או להישאר בבית? להתחתן או לנסוע לטיול סביב העולם? ההתלבטות בין מספר אפשרויות מסתיימת בדרך כלל בהחלטה, וזו מובילה לפעולה: מפתיחת דלת ועד להצעת נישואין. אך האם זהו הסדר האמיתי של הדברים? האם אנחנו אכן מקבלים את ההחלטות, או אולי הן מוכתבות מראש על-ידי גורמים אחרים? וכיצד בדיוק מתקבלת ההחלטה? השאלות הנוגעות לקיומו של רצון חופשי מעסיקות פילוסופים זה יותר מאלפיים שנה. כיום, טכנולוגיות מתקדמות לדימות מוח ושיטות חישוביות חדשניות לניתוח ולעיבוד מידע מציעות אפשרות חסרת תקדים לגשת לתעלומה רבת השנים הזו כאל שאלה מדעית, ולתכנן ולבצע ניסויים שיענו על שאלות הנוגעות לקיומו של הרצון החופשי, לתפקיד שהוא ממלא - אם בכלל - בקבלת החלטות, ולתהליכים המוחיים העומדים בבסיס הפעולות שלנו.
 
חקר תהליכי קבלת החלטות הוא בעל היסטוריה ארוכה, אך את היסודות למחקר הניסיוני בתחום הרצון החופשי הניח בנג'מין ליבט מאוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו רק בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20. הניסויים שביצע גילו, שהפעילות המוחית אשר קשורה בתנועה (שזכתה לכינוי "פוטנציאל מוכנות") מקדימה בכחצי שנייה את תחושת קבלת ההחלטה המודעת לבצע את הפעולה. ליבט הניח, כי פעילות עצבית בלתי-רצונית ובלתי-מודעת זו היא שמחוללת את הפעולה, וייתכן שאף מעוררת את הרצון המודע לבצע אותה. מחקר שנעשה באחרונה באמצעות מערכת דימות תפקודי בתהודה מגנטית (fMRI) הצביע על האפשרות שהפעילות העצבית מקדימה את ההחלטה המודעת בזמן ארוך הרבה יותר - עד 10 שניות. כלומר, אפשר להגיד שהמוח קובע "בעצמו" את תיזמון הפעולה שעומדת להתבצע, את הסוג שלה ואת אופן הביצוע, עוד לפני שה"אני" מודע לכך. אם כך - מהו תפקידו של ה"אני" בקבלת ההחלטות? ומי הוא אותו "אני" שמקבל את ההחלטה? ובנוסף, האם אפשר להתערב בפעילות החשמלית במוח ולהשפיע על ההחלטה?
 
שאלות אלה עומדות במרכז מחקריו של ד"ר אורי מעוז, חוקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ' שמעון אולמן במחלקה למדעי המחשב ומתמטיקה שימושית במכון, בשיתוף פרופ' קריסטוף קוך מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech). ד"ר מעוז מקווה כי מדידות מדויקות, ברזולוציה גבוהה, של הפעילות החשמלית במוח באמצעות אלקטרודות (EEG ו- MEG), בשילוב שיטות חישוביות לעיבוד המידע המתקבל, יאפשרו לו לזהות סוגים שונים של פוטנציאל המוכנות, ולחזות באמצעותן הן את ההחלטה לבצע את התנועה, והן את הבחירה בין תנועות שונות, כמו בין הזזת יד ימין ליד שמאל. בניגוד למחקרים קודמים, שניתחו את הנתונים לאחר מעשה, מפתחים ד"ר מעוז, פרופ' אולמן ופרופ' קוך שיטה שתאפשר להם לחזות את הפעולה המתוכננת בזמן אמת, כלומר עוד לפני שהתנועה מתבצעת, ואף לפני שמתעורר הרצון המודע לפעול. ממצאי ניסויים ראשוניים, שנעשו במעבדתו של ד"ר עמוס אריאלי במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע וכן בקליפורניה, מצביעים על האפשרות כי המשימה השאפתנית הזו אכן ניתנת לביצוע. חיזוי בזמן אמת יאפשר לשבש את הסדר ה"טבעי" של החלטה המובילה לפעולה, ובכך בעצם להקדים תוצאה לסיבה בחווייתו של הנבדק. לדוגמא, אם הרמת יד ימין תגרום למסך המחשב להיצבע בירוק, ואילו הרמת יד שמאל תגרום למסך להיצבע באדום, יוכל ד"ר מעוז לצבוע את המסך בצבע המתאים (התוצאה) כבר כשמופיע האות המוחי שמעיד על ההחלטה לפעול, אך לפני שמופיעה התחושה שהתקבלה החלטה כלשהי (הסיבה), ובוודאי לפני שהתנועה התרחשה. אפשרות אחרת היא לצבוע את המסך בצבע ההפוך (אדום לפני הרמת יד ימין, או ירוק לפני הרמת יד שמאל), ולבדוק את תחושת הנבדק. מלבד הבלבול שיגרום כך לנבדקים, מקווה ד"ר מעוז שבדרך זו יוכל לזהות את נקודת הזמן המדויקת בה מתעוררת המודעות לפעולה המתוכננת, וכן לקבוע איך ואיפה במוח מתקבלת החלטה זו, ומה הם האותות העצביים שמקדימים אותה.
 
האם ייתכן כי הפעילות החשמלית במוח שאינה מלווה בתחושת החלטה היא שמכתיבה את כל בחירותינו ופעולותינו? מה הן המשמעויות החברתיות, התרבותיות והמשפטיות של אפשרות כזו? והאם יש מקום להעדפות, להתלבטויות, ולשיקולים רציונליים - כלומר לרצון חופשי - שלתחושתנו מהווה חלק חשוב מה"אני" שלנו, בקבלת החלטות ובביצוען? ד"ר מעוז: "סביר להניח שניסויים אלה לא יכריעו את הוויכוח בשאלות אלה, שנמשך כבר אלפי שנים, אולם הם יתרמו למחקר המדעי של אחת התחושות האנושיות ביותר - זו של ההתלבטות המודעת בדרך להחלטה - וכך ייגעו בשאלת אפשרות הבחירה, הרצון החופשי ותחושת ה'אני'".
 

חברה ומדעי המוח

השלכות חברתיות, תרבותיות ומשפטיות של תגליות עכשוויות בחקר המוח הוצגו בכנס שהתקיים באחרונה במכון ון ליר בירושלים, תחת הכותרת "חברה ומדעי המוח - השפעות הדדיות וביקורת". הכנס סיכם שנה של חשיבה משותפת והחלפת רעיונות בין קבוצת חוקרים בראשותו של ד"ר אורי מעוז, שכללה שילוב בלתי-שגרתי של מדענים העוסקים בחקר המוח וחוקרים מתחום המשפטים, הסוציולוגיה, הרפואה והפילוסופיה.
 
היבטים משפטיים של התפיסות החדשות הנוגעות לאופן פעולתו של המוח הוצגו במושב שכותרתו "'המוח שלי גרם לי לעשות את זה': מדעי המוח, משפט ואתיקה". ד"ר מרק גוטוין, נוירולוג בבית החולים האוניברסיטאי הדסה עין-כרם, העלה שאלות הנוגעות לאחריות הפלילית של פושעים בעלי פגיעה מוחית, ולהטיות שיפוטיות המושפעות מהממצאים העכשוויים בתחום. ערן דיין, דוקטורנט במחלקה למתמטיקה שימושית ולמדעי המחשב ובמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, אשר עובד בהדרכת תמר פלש, סקר הצעות שהועלו להשתמש בשיטות של דימות תיפקודי באמצעות תהודה מגנטית ובשיטות אחרות כ"מכונת אמת", בדק את אמינותן של מכונות אלה, והציע לבחון את משמעויותיהן החברתיות. ד"ר אורי מעוז סקר את האתגר שמציבות התגליות האחרונות במדעי המוח הנוגעות למושג הרצון החופשי, ובדק כיצד ישפיעו שינויים אפשריים בתפיסת הרצון החופשי על תחום האחריות המשפטית. רם ריבלין מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית טען לעומתו שסוגים מסוימים של אחריות מוסרית ופלילית דווקא שורדים את האתגר שמציבים מדעי המוח בפני מושג הרצון החופשי.
 
מה היא המשמעות של המשפט "המוח שלי גרם לי לעשות את זה"? האם אכן המוח שלי הוא סובייקט נפרד ממני? ומה מקומו של "האני" בכל זה? שאלות אלו ודומות להן נדונו בהרצאתה של ליעד מודריק, תלמידת מחקר במדעי המוח ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. אבי ברליה, דוקטורנט מקבוצתה של תמר פלש במחלקה למתמטיקה שימושית ומדעי המחשב במכון ויצמן למדע, בחן את ההצדקה להפרדה המקובלת כיום בין הנוירולוגיה לבין הפסיכיאטריה. האם קרב היום בו שני תחומים אלה יאוחדו, ומה נדרש מבחינה טכנולוגית לצורך איחוד אפשרי כזה? סקיי גרוס, חוקרת במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית, אימצה נקודת מבט הפוכה - וסקרה את השפעת החברה על חקר המוח. הרצאתה, "למקם את הנפש? היבטים תרבותיים של לוקליזציה מוחית", התמקדה בשאלה כיצד מחלחלים תפיסות חברתיות ומושגים תרבותיים פופולריים למעבדותיהם של חוקרי מוח, ומשפיעים על שאלות המחקר ועל אופן הצגת הממצאים.
 
האם מדעי המוח יכולים להסביר את הנפש, ומה היא החשיבות או המשמעות של הסברים כאלה? הרצאתו של שאול דרוקמן, דוקטורנט במרכז לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, "רומן שלוש התרבויות: היחסים שבין מדעי הרוח, מדעי הטבע ותחומי ה'נוירו' החדשים", דנה במספר היבטים של שאלה זו. חוקרי מוח בימינו משתמשים בשיטות דימות מתקדמות, ומנסים לתת באמצעותן תשובות מדעיות לשאלות תרבותיות, מוסריות, התנהגותיות ופילוסופיות, כמו מה הוא יופי, מה הן אהבה ואמונה, או כיצד "עובדת" הנפש. ד"ר מעוז, כמו מרבית משתתפי הכנס, סבור כי לחוקרי מוח יש מה לתרום בשאלות אלה, אולם הם אינם יכולים לספק להן פתרוןחד-משמעי, ובוודאי שאינם יכולים להחליף את המחקר ארוך השנים של שאלות אלה, הקשורות בתחומים שונים של מדעי הרוח והחברה.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם