תפקיד חדש להורמון האהבה

 

האיזור הזה, הקרוי נוירו-היפופיזה, נמצא בתחתית בסיס המוח, ומהווה ממשק למעבר מידע בין סיבי עצב לבין כלי הדם. כאן מתרחש חלק מהדיאלוג החשוב בין המוח לגוף: תאי העצב מפרישים לדם את ההורמונים השולטים במספר תהליכים מרכזיים, בהם, בין היתר, בקרת מאזן הנוזלים בגוף וכיווצי הרחם בזמן לידה.

 

הנוירו-היפופיזה נחקרת כבר למעלה ממאה שנה. כעת, באמצעות כלים גנטיים חדשים שפיתחו מדעני מכון ויצמן למדע, התאפשרה בחינה מחודשת של המבנה התלת-ממדי שלה, והובהרו התהליכים המולקולריים המובילים להיווצרותו של איזור זה במהלך ההתפתחות העוברית.

 

מכיוון שהנוירו-היפופיזה של האדם מורכבת מעשרות אלפי תאים, ערכו המדענים את המחקר בעוברים חיים של דגי זברה, שמוחם פשוט יותר. עוברי דגי הזברה הם מודל מוצלח במיוחד לחקר מוחם של בעלי חוליות הודות לכך שהם שקופים לגמרי, ואפשר לעשות בהם שינויים גנטיים בקלות יחסית. כל זה איפשר למדענים לצפות, באמצעות מיקרוסקופ ובזמן אמת, באופן היווצרות הנוירו-היפופיזה של הדג. ממצאים אלה תקפים לבני אדם מפני שחלק זה של המוח בנוי בצורה דומה בכל בעלי החוליות. המחקר נעשה במעבדתו של ד"ר לבקוביץ במחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא על-ידי תלמיד המחקר עמוס גוטניק וד"ר ז'אנה בלכמן. מדעני המכון עבדו בשיתוף עם ד"ר יאן קסלין מאוניברסיטת מונאש שבאוסטרליה, ד"ר לוקאס הרוויג, ד"ר היינץ-ג'ורג בלטינג וד"ר מרקוס אפולטר מאוניברסיטת בזל שבשוייץ, וד"ר ג'ושוע בונקובסקי מאוניברסיטת יוטה שבארה"ב.

אחד מתפקידיו הרבים של ההורמון אוקסיטוצין הוא דיכוי התיאבון. מכך עשוי להשתמע, שאוקסיטוצין יכול לשמש כגלולת הרזיה נפלאה: אם רק נגרום לגוף לייצר יותר אוקסיטוצין, הרעב ייעלם. אך בחיים כמו בחיים, הדברים אינם פשוטים כל כך.

 

מדעני מכון ויצמן למדע גילו, כי חלבון הקרוי PCG-1 אלפא, אשר מדרבן את צריכת האנרגיה של הגוף בעקבות צום, פעילות גופנית או חשיפה לקור, מדרבן גם את היווצרותו של האוקסיטוצין. במילים אחרות, אותו חלבון גורם שני תהליכים ביוכימיים בעלי השפעה הפוכה: האחד מגביר את התיאבון באמצעות הגברת צריכת אנרגיה, ואילו השני מדכא את התיאבון. מחקר זה התפרסם באחרונה בכתב העת Journal of Neuroscience. הוא התבצע במעבדתו של ד"ר לבקוביץ על-ידי ד"ר ז'אנה בלכמן, ביחד עם ד"ר ליאת אמיר-זילברשטיין ותלמיד המחקר עמוס גוטניק, ועם ד"ר שפרה בן דור מהיחידה לשירותים ביולוגיים. המדענים השתמשו בדגי זברה כמודל, ופיתחו שיטה גנטית ייחודית שאיפשרה להם להבהיר כיצד משפיע PCG-1 אלפא על הפרשת האוקסיטוצין מתאי העצב במוח.

 

אם יתברר כי הממצאים האלה תקפים לגבי בני אדם, כי אז נראה שכדי לשלוט בתיאבון בעזרת אוקסיטוצין, יש להביא בחשבון את המורכבות של המנגנונים השולטים בתיאבון. כך, לדוגמה, יש צורך להפריד בין שתי הפעולות ההפוכות של PCG-1 אלפא, ולהגביר רק את הפעולה אשר מדכאת את התיאבון.

 

בחודש אפריל השנה בילה תלמיד המחקר עמוס גוטניק מספר לילות ללא שינה כדי להכין את הסמינר המחלקתי על נושא הדוקטורט שלו, ההורמון אוקסיטוצין. כמה שעות לאחר הסמינר, בדיוק כשהתכונן ללכת סוף-סוף לנוח, גילה גוטניק שאוקסיטוצין – אשר אחראי, בין היתר, לצירי לידה ולקשר בין האם לתינוק – עומד שוב להפריע לו לישון, אך הפעם מחוץ למעבדה: אשתו שרון נכנסה לחדר לידה עם צירים. למחרת, ב-13 באפריל, ילדה את ילדם הראשון, הבן עומרי. עמוס ושרון, שהיום עושה דוקטורט בחקר המוח באוניברסיטת תל-אביב, הכירו ביום הראשון כתלמידים לתואר שני במכון ויצמן למדע.