מדעני מכון ויצמן למדע, ושותפיהם למחקר, גילו שבמשך כעשרה ימים שרויים המונוציטים החדשים ב"סדרת חינוך" – שמעבירים כנראה אותות מולקולריים בתוך הרירית – ובמהלכה הם לומדים לבטא אותם הגנים כמו התאים החיסוניים הוותיקים יותר. בתום "סדרת החינוך" מתחילים תאים אלה לתרום את תרומתם לתחזוקה הולמת של הרירית.
אך אם הרירית כבר נגועה בדלקת, למשל כתוצאה מזיהום חיידקי, אותם מונוציטים צעירים מתנהגים אחרת לגמרי – כמו בני נוער הנתונים בקלות ללחץ חברתי, שבהגיעם לסביבה בעייתית הופכים בעצמם לעבריינים. הם אינם עוברים את "סדרת החינוך" הדרושה, כך שתבנית הביטוי של הגנים שלהם אינה מתאימה למטרתה. כתוצאה מכך, במקום לתחזק את המעיים, מתחילים תאים אלה לתרום לדלקת ולהחמיר אותה עוד יותר.
התנהגות פרועה זו של תאיםחיסוניים עשויה להסביר מה קורה בזמן החמרה במחלות מעי דלקתיות. אפילו נזק קטן לרירית המעי, אשר נגרם על-ידי חיידקים או מזון, ובאדם בריא מתוקן מיד, מוביל לדלקת מתמשכת. וברגע שהתחילה הדלקת, המונוציטים החדשים, המתנהגים כמו עבריינים צעירים, מסרבים "להתחנך", ומגבירים את הדלקת במקום לרפא אותה.
את המחקר ביצעו
פרופ' סטפן יונג, הרופא ותלמיד המחקר ד"ר אהוד זיגמונד, ד"ר חן ורול מהמרכז הרפואי תל אביב על-שם סוראסקי, ג'וליה פרשה פינטו ו
ד"ר גיא שחר מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, וד"ר גילגי פרידלנדר מהיחידה לשירותים ביולוגיים במכון, בשיתוף עם מדעניםמהאוניברסיטה העברית בירושלים, ועם מדענים מארה"ב, מגרמניה ומצרפת.
ממצאי המחקר, שבוצע בעכברים טרנסגניים שפיתח פרופ' יונג,
פורסמו באחרונה בכתב-העת המדעי
Immunity. במאמר זה מצביעים המדענים על דרכים חדשות לטיפול במחלות מעי דלקתיות. במסגרת גישה אחת מפסיקים זמנית את הגעתם של המונוציטים הצעירים למעיים ברגע שמתחילה דלקת חדשה, כדי למנוע את החמרתה. במחקרם בעכברים הראו פרופ' יונג ושותפיו למחקר, שנוגדנים הבולמים את אספקתם של מונוציטים חדשים למעי הגס אכן יוצרים הקלה בדלקת.
אך לטווח הארוך, כמו בתחומים רבים בחיים, טמונה ההבטחה הגדולה לעתיד דווקא בחינוך. כאשר יפענחו המדענים בפרטי פרטים את תהליך "חינוך" המונוציטים ברירית המעיים, אולי ניתן יהיה לוודא ש"חינוך" זה מתבצע כראוי, כך שהמונוציטים הצעירים "יתנהגו יפה" ויתרמו לבריאות ולא לחולי.