הינך נמצא כאן

בלדה לעוזב קיבוץ

29.05.2013

 
 
ד"ר אילנה קולודקין-גל. קומונההחזון האוטופי של חיים בקומונה התקשה להתקיים בחברה הקיבוצית, אך בעולם החיידקים משגשגות במצבים רבים קומונות ענקיות הקרויות ביו-פילמים (biofilms). כל קומונה שכזו מוגנת על-ידי מטריצה חיצונית, כך שהחיידקים מוגנים הרבה יותר טוב מפני מיפגעי הסביבה, לעומת אלה החיים בצורה חופשית בחוץ.
 
עוד בהיותה סטודנטית, הוקסמה ד"ר אילנה קולודקין-גל מיכולתם של חיידקים ליצור קהילות וקומונות מובנות, לא רק מפני שהאדריכלות שלהם הדהימה אותה, אלא גם בזכות השאלות שעלו במוחה בעקבות המגבלות הנכפות בתוכם על חיידקים בודדים: מה קורה לחופש הבחירה במצב זה? האם יכול חיידק בודד לעזוב את ה"קיבוץ"?
 
אלה אינן רק שאלות פילוסופיות. הידיעה איך לפרק, או להיפך, לשמר את הקומונות החיידקיות, עשויה להיות עניין בעל חשיבות מעשית ממדרגה ראשונה. קומונות כאלה נוצרות, לדוגמה, בשסתומי לב מלאכותיים, בקטטרים, במיפרקים סינתטיים, וכמעט על כל פרוטזה אחרת המושתלת בגוף האדם. הטיפול בזיהומים אלה מאתגר במיוחד, מפני שהחיידקים בביו-פילם עמידים לאנטיביוטיקות רבות, אך טבעה של עמידות זו עדיין איננו מובן היטב. ביו-פילמים הנוצרים על פצעים של חולי סוכרת עמידים גם הם לאנטיביוטיקות רבות, דבר שלפעמים מוביל למות רקמות, אותן נאלצים להסיר בניתוח. הריאות של אנשים החולים בסיסטיק פיברוזיס מכוסות בביו-פילמים אשר פוגעים ברקמת הריאה וגורמים קשיי נשימה חמורים. לעומת זאת, ביו-פילמים המכסים שורשים של צמחים מועילים באופן יוצא מן הכלל, כי הם מגינים על הצמחים מפני מזיקים.
 
בזמן לימודי הבתר-דוקטורט שלה באוניברסיטת הרווארד החלה ד"ר קולודקין-גל לחקור את הפירוק הטבעי של קומונות חיידקיות, המתרחש לעיתים כאשר הם נעשות עבות מכדי לאפשר כניסה של חומרי מזון, וצוברות יותר מדי פסולת חיידקית. היא הצליחה לזהות מולקולות קטנות הקרויות חומצות D-אמינו, המופרשות על-ידי החיידקים עצמם כדי להימלט מהמטריצה. יתר על כן, היא הראתה, כי אפשר להשתמש במולקולות אלה לא רק על מנת לפרק ביו-פילמים קיימים, אלא גם כדי למנוע את היווצרותם. בהמשך גילתה מספר מולקולות נוספות, בעלות מטען חיובי, הממיסות את הביו-פילמים, ומצאה שחלקן מסוגלות לפרק ביו-פילמים העשויים מזנים רבים של חיידקים, אך חלקן יעילות נגד זנים בודדים בלבד.
 
במעבדתה החדשה במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע ממשיכה ד"ר קולודקין-גל במחקרים אלה. היא שואפת לברר כיצד בנויים הפיגומים הפנימיים המחזיקים את הביו-פילמים ביחד, וכיצד משפיעים שינויים מבניים במעטפת החיצונית של החיידקים על התנהגותם בתוך קהילת הביו-פילם.
 
מחקרים אלה פתחו כיוון חדש במיקרוביולוגיה, אשר עשוי להוביל לפיתוח שיטות לפירוק ביו-פילמים הגורמים בעיות רפואיות. בהקשר זה, חשוב ביותר המחקר של ד"ר קולודקין-גל על חיידק הסטפילוקוקוס, גורם שכיח לזיהומים בבני-אדם.
 
לעומת זאת, מחקריה על חיידקים מועילים עשויים להוביל לפיתוח שיטות שיחזקו את התארגנותם בקומונות, למשל כדי להגן טוב יותר על שורשי צמחים. גישה זו תהיה ידידותית יותר לסביבה מאשר הגנה על השורשים באמצעות קוטלי מזיקים. פרויקט נוסף הנוגע להגנה על הסביבה כרוך ברעיונות חדשים לטיפול בדו-תחמוצת הפחמן, הנחשב לגורם חשוב בהתחממות כדור הארץ. רעיונות כאלה ניתן לשאוב מקהילות חיידקיות "מתמחות", ההופכות גז זה למינרל מוצק.  
 

אישי

לא קל להקים מעבדה חדשה ובאותו זמן לגדל ילד קטן, אך ד"ר אילנה קולודקין-גל איננה נרתעת מן הקושי.  כאשר נולד בנה יובל, לפני שנתיים, באמצע לימודי הבתר-דוקטורט שלה באוניברסיטת הרווארד, היא לא קיצצה בשעות העבודה, רק פרסה אותן אחרת. כיוון שלא יכלה יותר להישאר במעבדה עד 9 בערב, היא השלימה את החסר בסופי השבוע. כיום, כאשר לוח הזמנים שלה אינטנסיבי עוד יותר, היא מוצאת את הזמן לכתוב בקשות למענקי מחקר ולקרוא ספרים אחרי 23:30 בלילה, אחרי שבנה נרדם.
 
קולודקין-גל נולדה בחולון, וקיבלה את הדוקטורט שלה במיקרוביולוגיה בהצטיינות מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 2009. באותה שנה היא קיבלה מלגה ממכון ויצמן, במסגרת התוכנית הלאומית לקידום נשים במדע, המיועדת לסייע למסיימות דוקטורט מצטיינות לצאת למחקר בתר-דוקטוריאלי בחו"ל עם משפחתן, עליה היא אסירת תודה באופן מיוחד. המלגה איפשרה לבעלה, ד"ר דרור קולודקין-גל (שניהם אימצו את שם המשפחה הכפול אחרי שנישאו), להצטרף אליה בבוסטון, שם נדרשו לו מספר חודשים כדי למצוא עבודה. כעת מנהל דרור מחקר בתחום הסרטן במרכז הרפואי הדסה בירושלים. המשפחה מתגוררת סמוך למכון ויצמן.

לשיתוף:

 

 

 

 

אינסטגרם