מוות חלופי

 

בשלב הראשון וידאו המדענים כי לא מדובר באפופטוזיס, שהוא הסוג הנפוץ ביותר של מות תאים. הם הראו, כי הקספאזות – האנזימים ההרסניים המבצעים את האפופטוזיס – אינן מעורבות במות תאי הנבט. 

 

בהמשך הגדירו המדענים את האיפיונים המבניים של מות תאי הנבט: בדומה לאפופטוזיס, התא כולו והגרעין שלו מצטמקים, והדי-אן-אי הופך למקוטע. אך איפיונים נוספים של אפופטוזיס אינם מופיעים. בנוסף, שלא כבאפופטוזיס, אזורים שלמים בתא מתנוונים, והמיטוכונדריות, האברונים האחראיים על הפקת האנרגיה בתא, נראות מעוותות. 

 

 

המדענים גילו, שהמיטוכונדריות ממלאות תפקיד מרכזי במות תאי הנבט: באברונים אלה מופעל גן בשם htrA2 (הקרוי גם omi), המייצר אנזים הרסני מסוג פרוטיאזה. העובדה שגן זה קיים בייצורים שונים, מחיידקים ועד יונקים, מצביעה על כך כי ממצאי המחקר שנעשה במכון ויצמן בזבוב הפירות עשויים להיות רלבנטיים גם לבני-אדם. מרכיב נוסף במות תאי הנבט הוא אברון הקרוי ליזוזום, מעין "קיבה" חומצית של התא, שבה מצויים אנזימים המפרקים פסולת תאית. בסוגי מוות תאי מסוימים דולפים הליזוזומים לתוך התא, ובכך יכולים לתרום להרס התא. 

 

מדוע זקוק התא למנגנון מוות חלופי? הסבר אפשרי אחד הוא, שמות תאי הנבט קדום יותר מבחינה אבולוציונית. סברה זו נתמכת, בין היתר, בקיומו של מסלול מוות הדומה למות תאי נבט גם בפרחים ובשמרים. כמו כן, ביצורים רב-תאיים מבצעות הקספאזות תפקידים נוספים שאינם קשורים למות תאים, דבר התומך בסברה שמסלול האפופטוזיס הוא ככל הנראה מנגנון צעיר יותר מבחינה אבולוציונית. 

 

היכרות מעמיקה עם מנגנון המוות של תאי הנבט עשויה להיות חשובה ממספר בחינות. למשל, היא יכולה לעזור להבין את תהליך ההיווצרות של סרטן האשכים, שבו מתרבים תאי הנבט באשכים ללא רסן. ברמה הכללית יותר, מחקרים כאלה עשויים לעזור לפתח תרופות נגד סרטן אשר יהרגו תאים באמצעות מנגנון אחר לגמרי - ובכך יסייעו להתגבר על העמידות לתרופות, המתפתחת לעיתים בעקבות טיפול כימותרפי שגרתי יותר.