הינך נמצא כאן

החוליה החסרה

23.02.2014

מימין: ד"ר עינת ויטנר, פרופ' טוני פוטרמן ורן סלומון. כיוונים חדשים
 
 
מה גורם לנזק המוחי ולדלקת המאפיינים את המקרים החמורים של מחלת גושה? רופאים ומדענים יודעים כיום מעט מאוד על התהליכים הגורמים לפתולוגיה מוחית בקרב חולי גושה, ואינם יכולים להציע לה כל טיפול, דבר הגורם חוסר תקווה מוחלט בקרב החולים ובני משפחותיהם. באחרונה גילו מדענים ממכון ויצמן למדע חלבון המעורב בפתולוגיה המוחית של מחלת גושה. הממצאים, שהתפרסמו באחרונה בכתב-העת המדעי Nature Medicine, עשויים להציע כיוונים חדשים לטיפול רפואי שיאפשר שליטה במחלה, וייתכן שגם במחלות דומות נוספות.
 
מחלת גושה היא מחלה גנטית הנפוצה בעיקר בקרב יהודים-אשכנזים. הגורם לה הוא פגם גנטי באנזים מסוים, שתפקידו לפרק חומר שומני (ליפיד) הקרוי גלוקוסרברוציד. חוסר הפעילות של האנזים גורם להצטברות החומר השומני בתאים וברקמות שונים, ומונע מהם לתפקד כראוי. קיימים שלושה סוגים של המחלה. הסוג הנפוץ ביותר, סוג 1, מאופיין, בין היתר, בהגדלה של הטחול והכבד, אשר גורמת פגיעה בתיפקוד של איברים אלה, וכן בעיות בריאות ובעצמות. תסמינים אלה מופיעים גם אצל הסובלים מסוגים 2 ו-3 של המחלה, אולם חולים אלה סובלים בנוסף גם מפגיעות עצביות: בסוג 2, שהוא החמור ביותר, נגרם נזק מוחי נרחב המוביל למות החולה לפני גיל שנתיים, ואילו בסוג 3 מתפתחת הפגיעה המוחית בגילים מאוחרים יותר ומתקדמת באופן איטי יותר.
 
אולם, מה בדיוק גורם לאובדן כה נרחב של תאי עצב בסוגים 2 ו-3 של מחלת גושה? מחקרים מדעיים שבוצעו בשנים האחרונות העלו, כי חלבון הקרוי RIP3 מעורב בתהליכי מוות של תאים ובתהליכים דלקתיים. ד"ר עינת ויטנר ותלמיד המחקר רן סלומון, 
מהמעבדה של פרופ' טוני פוטרמן במחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע, שאלו את עצמם, האם ייתכן כי זו החוליה החסרה בשרשרת האירועים המולקולריים המובילים לדלקת ולתמותה של תאי עצב במחלת גושה. כדי לבחון זאת, הם יצרו מודל של מחלת גושה בעכברים המייצרים את החלבון RIP3, וכן בעכברים מהונדסים גנטית שאינם מייצרים את החלבון. בעכברים המהונדסים נראו לא רק שיפור בקואורדינציה המוטורית ובפגיעה המוחית, אלא גם שיפור בתיפקודי הכבד והטחול. תוחלת החיים של העכברים השתפרה במידה ניכרת: היא עלתה מ-35 ימים ליותר מ-170 ימים.
 
ד"ר ויטנר: "מדובר בתוצאות מלהיבות, העשויות להצביע על החלבון RIP3 כמטרה להתערבות רפואית במחלת גושה, וכך להציע טיפול העשוי לשפר במידה ניכרת את איכות החיים ואת אורך החיים של החולים".
 
אמנם, קיים כיום טיפול יעיל במחלת גושה, אשר מבוסס על הזרקת האנזים התקין אשר אחראי לפירוק החומר השומני, אך עלותו השנתית של הטיפול, שלו זקוקים החולים במשך כל ימי חייהם, היא כ-200,000 דולר לחולה. בנוסף לכך, האנזים המוזרק אינו יכול לחצות את מחסום הדם-מוח ולחדור אל תוך המוח, ולכן הטיפול אינו יעיל לטיפול בסימפטומים העצביים של מחלת גושה מסוג 2 ו-3. לנוכח כל זאת, קיים צורך דוחק בטיפולים יעילים וזולים יותר.
 
"אם נמשיך לקבל תוצאות חיוביות, תוכל השיטה הטיפולית החדשה שגילינו לשמש לטיפול במחלת גושה מסוג 2 ו-3, או כתוספת לטיפול במחלה מסוג 1", אומר פרופ' פוטרמן. "בנוסף, נראה שהחלבון RIP3 ממלא תפקיד משמעותי בתהליכים תאיים המעורבים במחלות נוספות, ולכן עשויים להיות לממצאים שלנו יישומים עבור מחלות ניווניות נוספות של מערכת העצבים, כמו מחלת קראבה ומחלות קשות אחרות הפוגעות במוח".
האזינו לראיון מוקלט עם פרופ' פוטרמן לכתב-העת Nature Medicine (בשעה 28:14)
 
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם