עיתונאיות ועיתונאים, הירשמו כאן להודעות לעיתונות שלנו
הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו:
שתף
האם הירידה בתיפקוד הקוגניטיבי עם הגיל היא תהליך בלעדי של רקמת המוח, או שמא משתתפים בו גם גורמים חיצוניים למוח, המאיצים או מאיטים את ההזדקנות? הגורמים להזדקנות המוח הם עדיין, בחלקם הגדול, בגדר שאלה פתוחה, המעניינת במיוחד נוכח העובדה שהמוח מבודד ממגע ישיר עם שאר מערכות הגוף, כמו מערכת הדם והמערכת החיסונית.
במחקר שהתפרסם באחרונה בכתב- העת המדעי Science העלו מדעני מכון ויצמן למדע ממצא חדש: חותם ייחודי המתבטא בתפר שבין המוח לבין מערכת הדם, וקושר בין הירידה בתיפקוד קוגניטיבי, הגוברת עם הגיל, לבין פעילות המערכת החיסונית. המדענים סבורים, כי תגלית זו עשויה להוביל בעתיד לטיפול בדמנציה (שיטיון) באנשים מבוגרים, או למיתון הירידה ביכולות הקוגניטיביות המאפיינת את המוח הזקן.
עד לפני עשור סברו מדענים רבים, כי מסיבות אבולוציוניות נמנע קשר ומגע בין המוח לבין המערכת החיסונית (החיונית לשם ריפוי ותחזוקה של מערכות הגוף האחרות), באמצעות "מחסום הדם-מוח". לפי תפיסה זו, ההימנעות מהקשר נועדה למנוע מהמערכת החיסונית לתקוף ולהרוס את רקמת המוח. המחקר הנוכחי פרי שיתוף פעולה בין שתי קבוצות מחקר במכון ויצמן למדע, זו של פרופ' מיכל שוורץ מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון, וזו של ד"ר עידו עמית מהמחלקה לאימונולוגיה, יצא לדרכו בעקבות סדרת מחקרים שבהם הראתה פרופ' שוורץ, כי למערכת החיסונית תפקיד חשוב בריפוי המוח לאחר חבלה, וכי היא משתתפת בתחזוקת המוח. פעילות זו אינה מתבצעת באמצעות מגע ישיר בין תאי המערכת החיסונית לבין הרקמה העצבית של המוח – מתווכת ביניהן רקמת ממשק ייחודית המצויה בטריטוריה של המוח, וממוקמת בתפר שבין רקמת המוח לבין המערכת החיסונית.
פרופ' שוורץ אומרת, כי רקמת ממשק זו שבין המוח למערכת החיסונית מצויה בארבעת חדרי המוח, ומהווה חלק ממחסום הדם והנוזל המוחי-שדרתי (CSF). ממשק זה נקרא "אפיתל מקלעת הדמים". מסבירה פרופ' שוורץ: "במיקום זה נמצאים באופן נורמלי תאי המערכת החיסונית, שמפקחים 'בשלט-רחוק' על פעילות תחזוקת המוח. אם קיימת בעיה בפעילות המוחית, מועברים אותות ביוכימיים של 'קריאה לעזרה' אל ממשק זה. כתוצאה מכך, תאי המערכת החיסונית משחררים חומרים המסייעים לתהליכי הוויסות והריפוי של המוח. תאים חיסוניים אלו מאפשרים למוח לשמר את יכולותיו הקוגניטיביות, ומעודדים יצירת תאי גזע חדשים במוח". מחקרים אלה הובילו להשערה, כי רמת היכולות הקוגניטיביות אינה קשורה בהכרח רק בגיל הכרונולוגי של האדם, אלא גם במה שמכנים המדענים "גיל חיסוני", המתבטא בחוזק המערכת החיסונית.
במחקר המשותף של פרופ' שוורץ וד"ר עמית, יחד עם תלמידי המחקר קותי ברוך ואלכסנדרה דצ'קווסקה, ביקשו המדענים לבחון את ההשערה בדבר תפקידו של "הגיל החיסוני". מעֵבֶר לכך, הם שאפו לבדוק מהו הדפוס המאפיין את הזדקנות רקמת התפר, השוכנת במוח ומתווכת בין הרקמה המוחית לבין המערכת החיסונית. לשם כך הם השתמשו בשיטות מיפוי מתקדמות, כדי למפות שינויים בביטוי הגנום ב-11 איברים בגוף של עכברים צעירים וזקנים, ומצאו כי ברקמת תפר זו, שבין המערכת החיסונית לבין המוח, קיים מעין "חותם זיקנה" – שאינו קיים באיברים אחרים בגוף. חותם זה הוא נוכחות של אינטרפרון בטא, חלבון שהגוף מייצר, בדרך כלל, כדי להילחם בנגיפים הפולשים לגוף, ולטפל באזורי דלקת. בעוד שהשפעתו חיובית על דלקות כשהוא ניתן בפרקי זמן קצרים, בעבודת מחקר זו מצאו המדענים, שכאשר הוא מיוצר באופן כרוני במוח מזדקן, הוא גורם לדיכוי כרוני של הפעילות החיסונית בגבולות המוח אשר נחוצה לתיפקודו ולריפויו.
שתף
