עיתונאיות ועיתונאים, הירשמו כאן להודעות לעיתונות שלנו
הירשמו לניוזלטר החודשי שלנו:
שתף
מכירתם של חומרים נוגדי חימצון נפוצה מאוד כיום, ואינה מותנית בהצגת מרשם רופא; הם נחשבים בטוחים לשימוש, ומהווים תוספים במזון, במשקאות ובמוצרי קוסמטיקה. אלא שלמעשה, עדיין איננו מבינים את כל השפעותיהם של החומרים האלה על גופנו. פרופ' נאוה דקל, מהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע, בחנה את השאלה הזאת, וגילתה להפתעתה שהם עלולים לגרום קשיי פוריות בנשים.
נוגדי חימצון - כמו, לדוגמה, ויטמינים מסוג C ו-E - לוכדים ומנטרלים חומרים הקרויים "תרכובות חמצן פעילות". תרכובות אלה מיוצרות בגוף באופן טבעי במהלך פעילות שוטפת, כמו למשל נשימה. במצבי עקה, או בזמן פעילות גופנית נמרצת, מוגברת היווצרות התרכובות האלה, ועלולה לגרום נזק רב לתאי הגוף. נוגדי החימצון, המסוגלים לנטרל את החומרים ההרסניים האלה, עשויים, לכן, לשפר את הבריאות, ולהאט תהליכי בלייה של תאים ורקמות.
פרופ' דקל וחברי קבוצת המחקר שלה - ובהם תלמידת המחקר לשעבר ד"ר קטי שקולניק ותלמיד המחקר ארי תדמור - הזריקו חומרים נוגדי חימצון לשחלות של עכברות. התוצאה: רמת הביוץ צנחה במידה משמעותית; כלומר, רק מספר קטן מאוד של ביציות השתחררו מהשחלה והגיעו לאתר בו מתרחשת ההפריה. כדי להבין תופעה זו, ביקשו המדענים לברר, האם ייתכן שנוכחותם של החומרים ה"מזיקים" - תרכובות החמצן הפעילות - מהווה למעשה תנאי לקיומו של ביוץ תקין. ניסויים נוספים בעכברות הראו, כי אכן זהו המצב. בניסוי אחד, לדוגמה, הישוו המדענים את השפעתו של הורמון הביוץ להשפעתם של מי חמצן, שהם סוג של תרכובת חמצן פעילה. תוצאות הניסוי הראו, כי מי החמצן "מחקים" בהצלחה את פעילותו של ההורמון. ממצאים אלה - שהתפרסמו בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב" (PNAS) - מרמזים על האפשרות שתרכובות חמצן פעילות - אשר נוצרות בתגובה לאיתות שמעביר הורמון הביוץ - לא רק שאינן מזיקות, אלא אף משמשות כמתווכות בפעילותו הפיסיולוגית.
ממצאים אלה יסייעו, בין היתר, להשלים את תמונת תהליכי הרבייה והפריון, המתגבשת בשנים האחרונות, ולפיה נראה כי הם חולקים מספר מנגנונים משותפים עם תהליכי דלקת. פרופ' דקל אומרת, שסביר להניח כי חומרים נוגדי חימצון המשמשים כנוגדי דלקת באזורים מסוימים של הגוף מהווים גם מכשול בפני ביוץ תקין, ולכן יש לנהוג ביתר זהירות כאשר נוטלים אותם.
רבים ממחקריה של פרופ' דקל מתמקדים בפוריות. ממצאים שהתקבלו במחקריה הקודמים מסייעים כיום לנשים להרות. באופן אירוני, תגליתה החדשה עשויה לשרת מטרה הפוכה. פרופ' דקל: "מצד אחד, הממצאים האלה עשויים להתריע כנגד השימוש הלא-מבוקר בנוגדי חימצון, וכך לסייע לנשים המתקשות להרות. מצד שני, מחקרים נוספים אולי יראו כי נוגדי חימצון מסוימים עשויים לשמש כאמצעי מניעה יעילים יותר מהאמצעים הנוכחיים, המבוססים על הורמונים".
הריון, מחקר ומזל
הביטוי המרגש ביותר במדע, היוצר ציפיות ומבשר תגליות, אינו "אאוריקה", אלא "זה מוזר...". את התובנה הזאת הציע סופר המדע הבדיוני, אייזיק אסימוב, שצבר הרבה מאוד שעות שיחה עם מדענים. "זה מוזר..." - כך הגיבה פרופ' נאוה דקל, מהמחלקה לבקרה ביולוגית במכון ויצמן למדע, כשהתבוננה בתוצאות מסדרת ניסויים שנועדה לגלות האם חלבון מסוים, אשר יוצר ערוצי תקשורת בין תאים שכנים, ממלא גם תפקיד בהשתלה של ביצית מופרית ברחם האשה - תהליך חיוני לתחילת הריון. בשיתוף עם רופאים מבית-החולים "קפלן" ברחובות דגמו פרופ' דקל וחברי קבוצת המחקר שלה רקמות מהרחם של 12 נשים עם בעיות פוריות, שלא הצליחו להרות גם לאחר טיפולים חוזרים של הפריית מבחנה. הדגימות נלקחו בשלבים שונים של המחזור החודשי, וניתוח התוצאות אישר את הנחת היסוד של המדענים, כי לקראת אמצע המחזור, תקופה שבה אמורה להתבצע השתלת העובר כדי שיתפתח הריון, משתנה רמת הפעילות של החלבון שנחקר בתאי הרחם. המדענים הסיקו מכך, שייצור מבוקר של החלבון הזה חיוני להצלחת ההריון.
עד כאן זהו סיפור מחקרי רגיל למדי. הנחת יסוד מובילה לתכנון ניסוי, לביצועו, לקבלת ממצאים, לניתוחם ולהסקת מסקנות. אבל אז הגיעה ההפתעה. בסיבוב הבא של טיפולי ההפריה החוץ-גופית נכנסו להריון 11 נשים מתוך ה-12 שהשתתפו במחקר. זה הרגע שבו נשמע במעבדה הביטוי המבטיח: "זה מוזר...". האם היה כאן צירוף מקרים, או שעצם נטילת דוגמאות הרקמה הגדילה את הסיכוי להריון? כדי לענות על השאלה הזאת תיכננו פרופ' דקל וחברי צוות המחקר ניסוי נוסף, עם נשים אחרות שסבלו מבעיות פוריות. הפעם חולקו הנשים לשתי קבוצות. 45 מתנדבות עברו דגימת רקמות, ו-89 נשים שלא עברו את התהליך הזה היוו את קבוצת הביקורת. התוצאות לא הותירו מקום לספק: נטילת דוגמאות הרקמה הכפילה את הסיכוי להריון.
המחקר בוצע בשיתוף עם ד"ר עמיחי ברש וד"ר אירית גרנות מהיחידה להפריה חוץ-גופית במחלקה לנשים וליולדות במרכז הרפואי "קפלן" ברחובות. בניסויים במעבדתה של פרופ' דקל השתתפו החוקרות הבתר-דוקטוריאלית אז ד"ר יעל קלמה וד"ר יוליה גנאינסקי.
פרופ' נאוה דקל אוהבת לרקוד, וצופה באדיקות במופעי מחול מכל הסוגים. באחרונה השתתפה בסדנת ריקוד בבית-הספר למחול על-שם אלווין איילי בניו-יורק.
שתף
