הינך נמצא כאן

מניעה, טיפול ופיצול

01.03.2015

בשורה הקידמית, מימין: זויה אלטבר, ד"ר אסתר צחובל, פרופ' לאה אייזנבך ותמר גרוס. בשורת הביניים, מימין: עדי שרבי-יונגר, דוד בסן. בשורה העליונה, מימין: אדם סולומון, מרייקה גריס, ליאור רויטמן. מספר אסטרטגיות
 
פרופ' לאה אייזנבך, מהמחלקה לאימונולוגיה של מכון ויצמן למדע, רוצה לגרום למערכת החיסונית עצמה להילחם בסרטן ביעילות. למעשה, מערכת זו מנטרלת בתכיפות תאים שהפכו לסרטניים, או עלולים להפוך לכאלה. אך כיוון שבכל זאת ישנם חולים במחלה, ברור כי לפעמים מצליחים התאים הסרטניים להערים על המערכת החיסונית. פרופ' אייזנבך מפתחת מספר אסטרטגיות, שעד עתה נבדקו בחיות מעבדה בלבד, כדי ללמוד יותר על התאים הסרטניים, ולפתח דרכים חדשות שיסייעו למערכת החיסונית לזהות אותם ולחסלם.
 
בשלב הראשון של מחקרה זיהו חברי קבוצתה של פרופ' אייזנבך מספר חלבונים ומקטעי חלבונים בתאים סרטניים – כאלה שהתחוללה בהם מוטציה, או שהם נוכחים בכמות גבוהה מהרגיל. בניסויים בעכברים שימשו חלקי חלבונים אלה לשם יצירת חיסון שהצליח להשמיד גרורות של סרטן ריאות וגידולים אחרים, לרבות אלה שנוצרו מִתָאים סרטניים שונים של בני-אדם והושתלו בעכברים.
 
כדי להמשיך לפתח טיפול חיסוני נגד הסרטן, מלמדים פרופ' אייזנבך, ומדענים ממכון המחקר מיגל שבקריית שמונה, את המערכת החיסונית לגלות את תאי הסרטן בעזרת תאים דנדריטיים – זקיפים של המערכת החיסונית אשר מסוגלים להתריע על פלישת נגיפים, חיידקים וסכנות אחרות. באמצעות הנדסה גנטית "מחמשים" המדענים את התאים הדנדריטיים במקטעי החלבונים שסייעו לחיסון, ובמולקולות נוספות הגורמות לתגובה חיסונית. החוקרים משתמשים לצורך זה במולקולות אר-אן-אי, אשר מעבירות מידע גנטי, וקל יותר לעבוד איתן מאשר עם הגנים עצמם. בשל כך אפשר להנדס בתא דנדריטי אחד מספר מאפיינים גנטיים, ובדרך זו להגדיל את הסיכוי שהמערכת החיסונית אכן תגלה את הגידול.
 
ואכן, התאים הדנדריטיים המהונדסים יכולים לשמש כחיסון: הם נודדים לבלוטות הלימפה, ושם הם מפעילים את המערכת החיסונית נגד הסרטן, וגורמים לכך שתתקוף את הגידול שלא הצליחה לזהות לפני מתן החיסון. במאמר סקירה שהתפרסם בכתב-העת המדעי Annals of the New York Academy of Sciences, ציינו המדענים כי מחקר בעכברים מצביע על כך, ששיטה זו עשויה להיות יעילה נגד גרורות של מלנומה, במיוחד אלה שהתפשטו לריאות.
 
 
 
אך, בכל זאת, הדרך היעילה ביותר להילחם בסרטן היא למנוע אותו. בפרויקט נוסף מתמקדת קבוצתה של פרופ' אייזנבך במשפחת גנים הקרויה IFITM. גנים אלה מקודדים סוג מסוים של אינטרפרון – אשר עשוי להגן מפני דלקת במעי הגס, שנחשבת לגורם פוטנציאלי לסרטן. בניסוי שבוצע בעכברים הראו המדענים, כי כאשר חסרים גנים מקבוצת ה-IFITM, גדלה שכיחות הדלקת במעי הגס, ויחד איתה גדל הסיכון לסרטן המעי. כיוון שבבני-אדם שונים קיימות גרסאות שונות של גנים ממשפחת IFITM, ייתכן כי גרסאות מסוימות, אשר יעילות פחות במניעת דלקות, מגבירות את הסיכון לחלות בסרטן המעי הגס. מחקר זה עשוי, בעתיד, לעזור בפיתוח סממנים לזיהוי אנשים בעלי סיכון גבוה לסרטן המעי הגס.
 
פרויקט נוסף המתבצע במעבדתה של פרופ' אייזנבך מתמקד בתופעה הקרויה "התחסנות מפוצלת", במטרה למצוא שיטות חדשות לטיפול בגליובלסטומה – סרטן מוח ממאיר במיוחד. במחקר שביצע ד"ר אילן וולוביץ, אז סטודנט במעבדה, בשיתוף עם פרופ' ירון כהן מאותה המחלקה, מצאו המדענים, כי השתלת תאי הגליובלסטומה במוחות של חולדות הצמיחה גידולים אשר גרמו את מות החולדות. אך המערכת החיסונית בכל זאת חיסלה אותם תאים – כאשר הם הושתלו בגב החולדות. זאת ועוד: כשהושתלו תאי הגליובלסטומה במוחן של החולדות שכבר דחו את הגידולים בגבן, לא נוצרו גידולים גם במוחן. ככל הנראה, ההשתלות בגב גרמו לתאי T אימוניים להילחם בגידול במוח באופן יעיל. כפי שדוּוח בכתב-העת המדעי Journal of Immunology, המדענים גילו כי צמיחת הגידולים הקיימים במוחן של חולדות נבלמה באמצעות הזרקת תאי T, שנלקחו מחולדות שכבר דחו את הגידולים בגבן. ד"ר וולוביץ ופרופ' צבי רם, שניהם מהמרכז הרפואי תל-אביב על-שם סוראסקי, ממשיכים כעת לפתח את
שיטת "ההתחסנות המפוצלת". 
 
צילום של רקמת עכבר (תאי הרקמה בכחול) באמצעות מיקרוסקופ אור: כאשר הגידול מושתל בגב העכבר (משמאל), תאים אימוניים (בוורוד) חודרים אליו ומחסלים את הסרטן; כאשר הגידול מושתל למוח העכבר (באמצע), חודרים אליו מעט מאוד תאים אימוניים, והגידול ממשיך לצמוח; רקמת מוח רגילה (מימין) אינה חדירה כלל לתאים אימוניים
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם