גם וגם

מדעני המכון גילו, כי השפעות הלוואי של שני טיפולים שונים אלה נובעות מהפעלה של מסלול מולקולרי תוך-תאי הגורם למותם של תאים. ממצאים אלה עשויים להצביע על כיוון חדש לפיתוח טיפולים עתידיים בסוגים שונים של סרטן הדם.

מדענים רבים חוקרים כיצד תאים מתים, או מסרבים למות, כחלק מתהליכי התפתחות, או במצבי מחלה. מדעני מכון ויצמן למדע גילו באחרונה מנגנון חדש של מוות תאי אשר עשוי לאפשר פיתוח עתידי של טיפולים במחלות שונות.

במחקר, שהובילה תלמידת המחקר אפרת דבש ממעבדתו של פרופ' מנחם רובינשטיין במחלקה לגנטיקה מולקולרית, בשיתוף עם מיכל הר-טל, שרה ברק ואופיר מאיר, חשפו המדענים מסלול של אירועים מולקולריים אשר מובילים להפעלת מנגנוני מוות תאי. כאשר גורמים שונים מחוללים עקה בתא, מופעל גן הקרוי Mgst2. החלבון שגן זה מקודד מצטרף – בגרעין התא – לשלושה חלבונים נוספים, ויחדיו הם יוצרים מולקולה שומנית קטנה הקרויה לאוקוטריאן 4C. מולקולה זו, כשלעצמה, גורמת להפעלת מנגנון של עקה חימצונית הפוגעת בדי-אן-אי, ובסופו של דבר גם הורגת את התא.

ידוע כי תאי פיטום (mast cells), שהם חלק מהמערכת החיסונית, מייצרים ומפרישים לאוקוטריאנים, וכי מולקולות אלה אחראיות לתסמינים של אסתמה, ובהם התכווצות של כלי הנשימה, וכן לתסמינים המאפיינים אלרגיה חריפה. לפיכך, תרופות שונות להקלת תסמיני אסתמה מבוססות על חסימת פעילותם או עיכוב יצירתם של הלאוקוטריאנים. כעת הראו מדעני המכון, כי תאים שאינם שייכים למערכת החיסונית יכולים גם הם לייצר את הלאוקוטריאן 4C, אם כי רק במצבי עקה, ובמסלול שונה מזה אשר פועל בתאי המערכת החיסונית.

ממצאים אלה עשויים להצביע על כיוון חדש לפיתוח טיפולים עתידיים בסוגים שונים של סרטן דם. מדעני המכון מצאו, כי מספר טיפולים כימותרפיים נוגדי סרטן מפעילים את הגן Mgst2 (וכתוצאה מכך נוצר לאוקוטריאן 4C), אולם מנגנון זה אינו קיים בתאי סרטן הדם, והטיפולים הכימותרפיים מפעילים שם מנגנוני מוות אחרים. מדעני המכון מקווים שחסימה של פעולת הלאוקוטריאנים, באמצעות תרופות שכבר מאושרות לטיפול באסתמה, תפחית משמעותית את הפגיעה של הכימותרפיה באיברי גוף אחרים, כגון מערכת העיכול, הכליות, העצבים ועוד, אך בלי לפגוע ביעילות הטיפול בסרטן הדם.

אחת מקבוצות התרופות הנפוצות ביותר הם סטטינים, אשר משמשים להפחתת רמת הכולסטרול בדם. אולם במקרים רבים מפסיקים מטופלים לקחת את התרופה עקב השפעות לוואי; אחת הנפוצות בהן היא כאבי שרירים, הנגרמים עקב מוות של תאי שריר. מדעני המכון מצאו, כי גם במקרה זה נגרם המוות של תאי השריר עקב יצירת לאוקוטריאן 4C, וכי התרופות המעכבות את פעולתו של חלבון זה הן שמנעו את מותם של תאי השריר. ממצא זה מעלה את האפשרות, ששילוב של סטטינים עם תרופות נוגדות לאוקוטריאן 4C ימנע את השפעות הלוואי של הסטטינים. כמובן, יישום ההתוויות החדשות לתרופות אלה מחייב עריכת סדרה של מחקרים קליניים, והמדענים מקווים כי הם אכן יתבצעו בעתיד.