אחרי מות - פרופ' דוד יפה

פרופ' דוד יפה מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון ויצמן למדע, הלך באחרונה לעולמו. פרופ' אלדד צחור אומר לזכרו: 

"דוד נולד בשנת 1929 בתל-אביב, שבה גדל. לפני מלחמת העצמאות התגייס לפלמ"ח ולחם בחטיבת יפתח. לאחר המלחמה הצטרף דוד כחבר לקיבוץ רביבים שבנגב ובשנת 1956 עבר, יחד עם אשתו רות, לגור בקיבוץ גבעת ברנר שם גר עד מותו. דוד ורות הקימו משפחה חמה ומלוכדת הכוללת בת, שני בנים ותשעה נכדים.

"דוד החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1952 במגמת בוטניקה, זואולוגיה וביוכימיה ולאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט. בשנת 1959 נסע להשתלמות בתר-דוקטורט בסטנפורד, שם חקר מנגנונים ויראליים להתפתחות של לוקמיה. בשנת 1961 החל את הקריירה העצמאית שלו כחוקר במכון, תוך התמקדות במנגנוני ההתמיינות של תאי שריר. דוד הפך במהרה להיות אחד המדענים המובילים בקהילת חוקרי השריר, בעיקר בזכות הידע שפיתח בגידול תאי שריר לא ממוינים (מיובלסטים), בתרבית משרירים של חולדה ואחר כך עכבר. קו-התאים (cell line) שדוד וחברי קבוצתו פיתחו (תאי C2), שהיו בעלי יכולות מיוגניות, היה למודל קלאסי למחקר בתחום התמיינות תאי השריר (myogenesis) עד לימים אלה, ותרם לגילוי מולקולות המעורבות בתהליך זה. דוד הראה שהמיובלסטים עוברים תהליך התמיינות שהוא חד-כיווני ביסודו (לא הפיך) ובמהלכו הם עוברים איחוי ביניהם ליצירת סיבי שריר. 

"דוד, וכך מעידים מרבית החוקרים בתחום, הפך להיות אחד 'האבות' של תחום המיוג'נסיס המודרני, שהכיל בתוכו מאפיינים משיקים לתחום תאי הגזע, שלהם משמעויות ביו-רפואיות רבות. דוד גם ארגן סדרה של כנסים בארץ, שהפכו להיות כנסי EMBO של תחום השרירים המתפתח, שמרבית 'קהילת השרירים' הוותיקה זוכרת ומוקירה עד היום. 

"נוסף על עבודתו המדעית המוערכת, על צניעותו ועל אהבתו את חיי הקיבוץ ואת משפחתו, דוד אהב מאוד טבע, וצמחים, ובעיקר עצי תות ותאנה שאותם גם גידל בגינתו שבקיבוץ". 

יהי זכרו ברוך.