מחקר, חינוך וניהול

תוצרת המכון
01.06.2008

שתף

אורחת המדור: פרופ' מירי קונסטנטיני-סורוז'ון, האוניברסיטה הפתוחה: "כאן פרחתי. הרגשתי שאני חיה ונושמת מדע, קולטת אותו בדיפוזיה".
פרופ' מירי קונסטנטיני-סורוז'ון. הרחבת היריעה
 
 
שורשיה של פרופ' מירי קונסטנטיני-סורוז'ון, בת למשפחת רופאים, כיוונו אותה ללימודי מדעי החיים, ואף השפיעו  על תחום המחקר בו בחרה. "על-אף  שהתעניינתי במחקר בסיסי, חשוב היה לי החיבור ל'חיים האמיתיים'. רציתי לעסוק בתחום שעשוי, ולו בעתיד הרחוק, לתרום לטיפול במחלות". לאחר סיום לימודי התואר השני באוניברסיטת תל-אביב הסתיימו התלבטויותיה באשר להמשך דרכה כאשר הגיעה למעבדות מכון ויצמן למדע. "כאן פרחתי", היא מספרת, "הרגשתי שאני חיה ונושמת מדע, קולטת אותו בדיפוזיה".
 
עבודת הדוקטורט שלה, במעבדתה של פרופ' שרה פוקס, במחלקה לאימונולוגיה, עסקה במיאסתניה גרביס - מחלה  אוטואימונית הגורמת לחולשת שרירים. במהלך מחקרה הבתר-דוקטוריאלי בבוסטון היא הראתה, כי הפוטנציאל האוטואימוני מהווה חלק בלתי-נפרד מפעילותה הטבעית של המערכת החיסונית.
 
עם שובה ארצה הצטרפה לסגל המחלקה למדעי הטבע והחיים באוניברסיטה הפתוחה. "במקביל להעמקה ולהתמחות הנדרשים במחקר המדעי, הרגשתי צורך בגיוון והרחבת היריעה", היא אומרת. הרעיון שעמד בבסיס האוניברסיטה הפתוחה - הרחבת הנגישות להשכלה אקדמית - דיבר אל ליבה, וכך גם העיסוק בפיתוח חומרי למידה והקשר הקרוב והמפרה עם סטודנטים. בהמשך כיהנה במשך חמש שנים כדיקן הלימודים, תפקיד שבמסגרתו עסקה בהתוויית מדיניות וקביעת כללי ההוראה של האוניברסיטה. כיום היא מכהנת כראש רשות המחקר, ופועלת לקידום מעמדה של האוניברסיטה הפתוחה כמוסד מחקר.
 
במקביל ממשיכה פרופ' סורוז'ון את המחקר שהתחילה לפני למעלה מ-20 שנה במכון ויצמן, כמדענית אורחת במחלקה  לאימונולוגיה במכון, בשיתוף עם פרופ' שרה פוקס. מחקריהן מתמקדים במציאת גישות טיפול חדשניות למיאסתניה גרביס,  המבוססות על החלשה מכוונת של התגובה האוטו-אימונית הבלתי-רצויה, ללא דיכוי כולל של המערכת החיסונית.
 
היא מוצאת כי עיסוקיה הניהוליים לא רק שאינם פוגעים במחקר המדעי, אלא הם למעשה תורמים לו. "למזלי", היא אומרת, "התאפשר לי לשלב את שני העולמות, את האתגר האינטלקטואלי והסקרנות שמניעים את המחקר המדעי, עם האפשרות להוביל מהלכים משמעותיים במערכת גדולה כמו האוניברסיטה הפתוחה".
 
 

שתף