התרופה תיווצר על קו המטרה

 

 

חומרים לא מעטים הקוטלים תאים סרטניים בצלוחית המעבדה, נכשלים לעיתים קרובות במשימתם זו כשהם מוזרקים לגוף חי. צוות של מדענים ממכון ויצמן מציע להתגבר על הקושי הזה באמצעות שיטה מקורית להעברת החומר התרופתי למקום הנכון בזמן הנכון.

 

המדענים חיפשו דרך לנצל את תכונותיו הייחודיות של חומר הקרוי אליצין, המוכר בין היתר כחומר שמעניק לשום את ריחו האופייני. מתברר שהאליצין אינו רק ריחני וחריף, אלא גם קטלני כשהוא בא במגע עם תאים חיים שונים, כגון חיידקים או אמבות, ובריכוז גבוה יותר הוא יכול לפגוע גם בתאים בריאים ובתאים סרטניים בגוף האדם. למזלם של אוהבי השום, האליצין הוא חומר בלתי-יציב, המתפרק בגוף במהירות, ובכמויות שמצויות בדרך כלל במזון הוא אינו גורם נזק לתאי הגוף. אותה תכונה אינה מאפשרת להשתמש באליצין כנגד תאים סרטניים.

 

פרופ' דוד מירלמן ופרופ' מאיר וילצ'ק, יחד עם החוקרים ד"ר אהרון רבינקוב, ד"ר טליה מירון, וד"ר מרינה מירונצ'יק, מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע, מצאו לבעיה זו פתרון שמאפשר שימוש באליצין נגד תאים סרטניים מבלי לגרום נזק לתאים בריאים. מדעני הקבוצה פיתחו שיטה חדשה לייצור אליצין על גבי תאי הגידול הסרטני, בדרך המזכירה את אופן פעולתן של פצצות חכמות. השיטה החדשה מתוארת בכתב העת המדעי Molecular Cancer Therapeutics.

 

המדענים בחרו להשתמש באליצין באותה דרך שבה הוא מיוצר בטבע. מתברר, שחומר זה אינו מצוי בשיני השום. למעשה, הוא נוצר כתוצאה מתגובה כימית בין שני חומרים שכל אחד מהם שמור - בנפרד -במדורים קטנים בתוך שיני השום. החומר האחד הוא האנזים אליינז (alliinase), והשני הוא אליאין (alliin). כאשר שן השום נפגעת, אם על-ידי מיקרואורגניזמים באדמה, או על-ידי טבח המכין רוטב עז טעם, נקרעים קרומי המדורים ושני החומרים באים במגע, מתערבבים זה בזה, ויוצרים יחד את האליצין.

 

החוקרים חיפשו דרך ליצור את האליצין בגוף באותה דרך שבה הוא מיוצר בטבע. כך, אם ייווצר על גבי התאים הסרטניים, הוא יתקוף וישמיד רק אותם, ולא יגרום נזק לתאים הבריאים. כדי לעשות זאת, קשרו החוקרים את האנזים אליינז, בקשר כימי, לנוגדן הנצמד באופן בררני לקולטנים מסוימים המצויים בתאים סרטניים בלבד. בשלב הראשון מזריקים לזרם הדם את האנזים הקשור לנוגדן. הנוגדן עושה את מה שהוא יודע לעשות, כלומר, הוא מחפש את התאים סרטניים ומתביית עליהם יחד עם האנזים הקשור אליו. את המרכיב השני, האליאין, שאינו רעיל, מזריקים החוקרים בפרקי זמן מדודים. האליאין אינו מגיב עד שהוא פוגש את האנזים אליינז, מפגש שגורם ליצור מקומי של אליצין על גבי התאים הסרטניים, דבר שמביא למותם. האליצין, כדרכו, חודר דרך קרום התא הסרטני ומגיב כימית, פעולה שהיא קטלנית לתא. תוך כדי כך הוא מתפרק במהירות רבה, ולכן אינו מספיק להזיק לתאים הבריאים הסמוכים לגידול הסרטני.

 

בסדרת הניסויים שביצעו, הצליחו המדענים למנוע באמצעות השיטה המקורית הזאת את התפתחותם של גידולי סרטן קיבה בעכברים. פרופ' מירלמן אומר, שבאמצעות שימוש בנוגדנים שונים, המתאימים לקולטנים המצויים בתאי סרטן מסוגים שונים, עשויה השיטה להתאים לטיפול במחלות סרטן רבות. במיוחד עשויה השיטה לסייע בבלימת התפשטותן של גרורות סרטניות. אמנם, לרופאים אין בדרך כלל דרך לדעת להיכן מתפשטות הגרורות, אבל הנוגדנים הקשורים לאנזים אליינז ירדפו אחריהן לכל מקום בגוף, ויחד עם האליאין ייצרו את האליצין וישמידו אותן.

 

המדענים בוחנים עכשיו את השיטה בניסויים נוספים. אם הניסויים האלה יוכתרו גם הם בהצלחה, כי אז ייתכן שריחו החריף של האליצין יישא בעתיד את הניחוח המתוק של מרפא לחולי סרטן.