מהמדע לתעשייה - ובחזרה

 

חברת "ידע" של מכון ויצמן למדע, אשר מקדמת יישומים תעשייתיים המבוססים על המצאותיהם של מדעני המכון, הקימה באחרונה קרן משותפת  עם חברת התרופות הבין-לאומית "ג'ונסון אנד ג'ונסון". הקרן, שתפעל למימון מחקרים מדעיים של מדענים במכון ויצמן למדע, העניקה באחרונה שלושה מענקי מחקר.

שכיחותה של מחלת הגנחת, אסטמה, מגיעה לעיתים לרמה של מגיפה. אך על-אף מאמצי מחקר רבים, הסיבות להתחוללות המחלה עדיין אינן ברורות. גורמי הסיכון בתחום זה כוללים השמנת יתר וגורמים סביבתיים, כגון חשיפה לחומרים מסוימים בעבודה, עישון, וחומרים גורמי אלרגיה. ברמה המולקולרית, אסטמה היא מחלה מורכבת, והיא מתפתחת כתוצאה ממערכות רבות של יחסי גומלין בין תאים למולקולות שונות. מחקרים שבוצעו באחרונה הראו, כי בחלק ניכר מהתהליכים האלה משתתפים חלבונים קטנים הקרויים כמוקינים, המעבירים אל התאים אותות הקשורים לתגובה דלקתית. ד"ר סטפן יונג, מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, מתכנן לחקור את האפשרויות לחסום את הקשר בין אחד מהכמוקינים לבין הקולטן הייחודי שאליו הוא נקשר. חסימה מסוג זה תוכל, אולי, להוביל לפיתוח גישה טיפולית חדשה באסטמה.

גירוי עמוק של המוח (DBS) הוא טיפול מקובל כיום במחלות תנועה כגון מחלת פרקינסון ודיסטוניה, מחלה נוירולוגית המאופיינת בהתכווצויות בלתי-רצוניות של שרירים. שיטת טיפול זו זוכה להצלחה, אבל עדיין אפשר לשפר את יכולתם של הרופאים למקם את המגעים החשמליים, בדייקנות וביעילות, במוח המטופל. זיהוי המיקום המדויק להנחת המגעים הזעירים מהווה כיום אתגר קשה בשביל הרופאים, המשקיעים בכך הרבה זמן ומאמצים. לפעמים הם נאלצים להכניס ולהוציא את המגעים מספר פעמים. פיתוח מנגנון החדרה יעיל עשוי לצמצם את הסיכון של פגיעה במוח ושל סיבוכים אחרים. בקבוצתו של פרופ' אהוד אחישר מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע מתכננים לפתח מנגנון כזה.

תרופות מקבוצת הגליקוסידים הקרדיאליים, כגון דיגוקסין, משמשות זה שנים רבות לטיפול במחלות לב. אך השימוש בהן כרוך בהשפעות לוואי רבות, כולל הפרעות בקצב הלב שעלולות לגרום למוות. תרופות אלה מעכבות את פעילותן של משאבות הנתרן-אשלגן הממוקמות בקרומי התאים בגוף בכלל,  ובלב בפרט. חסימה מתונה של המשאבות בתאי שריר הלב גורמת להעברת יותר יוני נתרן מהנוזל החוץ-תאי אל תוך התאים, וכתוצאה מכך לעליית ריכוז הסידן, דבר שגורם לשריר הלב להתכווץ חזק יותר. עקב חסימת יתר של המשאבות (למשל, כתוצאה מנטילת מנת  יתר של התרופה ממשפחת הגליקוסידים הקרדיאליים), עולה רמת הסידן בתאים במידה רבה מדי, דבר שיכול לגרום הפרעות קטלניות בקצב הלב. פרופ' סטיב קרליש ושותפיו למחקר מהמחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן למדע פיתחו זן של תאי שמרים,  שמייצרים כמויות גדולות של משאבות מסוג מסוים, המצוי בעיקר בתאי שריר הלב ובתאי שריר אחרים. במחקר אחר הם תכננו והכינו גליקוסידים קרדיאליים המיועדים לפעול באופן בררני על המשאבות המצויות בעיקר בלב. אם יעלה בידם לשפר את רמת הבררנות של הגליקוסידים הקרדיאליים האלה, ייתכן שאפשר יהיה להשתמש בהם ולפתח על בסיסם תרופות בטוחות יותר למחלות לב שונות.