ניקוי ראש

 

חבלה בראש, שבץ או מחלה גורמים להפרשת כמויות גדולות של המתווך העצבי (נירוטרנסמיטר) גלוטמט, מתוך תאי המוח הפגועים. במצב נורמלי, חומר זה ממלא תפקיד בהעברת אותות בין תאי עצב במוח. אבל כאשר הוא מציף את האזורים הסמוכים לאיזור שנפגע, הוא גורם לגירוי יתר, ומפעיל תגובת שרשרת שגורמת נזק בלתי-הפיך לרקמת המוח. 

 

כדי להתמודד עם התהליך המזיק הזה, פיתחו מדעני מכון ויצמן שיטה חדשה לסילוק הגלוטמט העודף והמסוכן מהמוח. הטיפולים הרפואיים שניסו בתחום זה עד כה התבססו על חומרים תרופתיים שנועדו להכשיל את פעילותו המזיקה של הגלוטמט. הבעיה היא, שתרופות רבות אינן יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח, ולכן אינן יכולות כלל להגיע לזירת הפעילות במוח. טיפולים אחרים לא הוכיחו את עצמם בניסוים קליניים. בנקודה זו נכנס לתמונה פרופ' ויויאן טייכברג מהמחלקה לנוירוביולוגיה במכון במכון ויצמן למדע. יחד עם פרופ' יורם שפירא וד"ר אלכסנדר זלוטניק מהמרכז הרפואי סורוקה ומאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הצליח פרופ' טייכברג להראות, שבאמצעות הפעלת אנזים מסוים בדם אפשר לנקז את הגלוטמט מסביבת תאי המוח הפגועים ולהעבירו אל זרם הדם. בניסוי שבוצע בחולדות הצליחו החוקרים למנוע בדרך זו את עיקר הנזק. בקרוב תיבחן השיטה בניסויים קליניים (בבני-אדם).

 

במוח קיימת מערכת לניקוז ולמיחזור גלוטמט, אבל לאחר פציעה, או מחלה, המערכת הזאת אינה מצליחה להתמודד עם הגלוטמט הרב שמפרישים התאים הפגועים. פרופ' טייכברג החליט לחפש דרך אחרת לפתרון הבעיה. במקום לבלום את הגלוטמט, הוא בחר להעביר את הגלוטמט העודף, מהנוזל שסביב תאי המוח, אל הדם. למעשה, ריכוזי הגלוטמט בדם גדולים בהרבה מהריכוזים של החומר הזה במוח, כך שהמוח חייב להפעיל "משאבות" מיוחדות, הקרויות "טרנספורטרים" (מובילים), השואבות את הגלוטמט מהמוח אל הדם. משאבות אלה, המצויות בשכבות החיצוניות של כלי הדם במוח, אוספות ומרכזות את הגלוטמט, וכך הן יוצרות בקרבתן אזורים שבהם מתקיימים ריכוזים גבוהים של גלוטמט, ומאפשרות יציאה של הגלוטמט אל הדם.

 

פרופ' טייכברג מצא דרך להשפיע על יעילות פעולתם של הטרנספורטרים, באמצעות טיפול בריכוז הגלוטמט בדם. כאשר ריכוז הגלוטמט בדם יורד, מתחזק הכוח ה"מושך" את הגלוטמט מהמוח אל הדם. פרופ' טייכברג גילה, שאפשר להפחית את ריכוז הגלוטמט בדם באמצעות אנזים הקרוי GOT שמצוי בדם. אנזים זה נקשר לגלוטמט, מוציא אותו מכלל פעולה, מוריד את ריכוז הגלוטמט בדם, ובכך הוא גורם למשאבות (הטרנספורטרים) להגביר את פעילותם, ולהעביר כמויות עודפות של גלוטמט מהמוח אל הדם. בניסויים בחולדות הצליחו החוקרים, בדרך זו, למנוע את עיקר הנזק שעלול היה להיגרם כתוצאה מהפרשת כמויות גדולות של גלוטמט מתאי עצב פגועים במוח.

 

חברת "ידע", המקדמת יישומים תעשייתיים על בסיס המצאותיהם של מדעני מכון ויצמן למדע, רשמה פטנט על השיטה, והעניקה לחברת "בריינטקט" רישיון לפיתוח תרופה על-פיו. מינהל המזון והתרופות של ארה"ב, FDA, החליט לנהל במסלול מהיר את תהליך אישור התרופה שמפתחת "בריינטקט" על-פי הרישיון שקיבלה מ"ידע".

 

אם השיטה תוכיח את עצמה בניסויים הקליניים, היא עשויה לשמש לטיפול בפגיעות ראש ושבץ מוחי, וכן למניעת נזק שעלול להיגרם למוח מגז עצבים או כתוצאה מדלקת חיידקית של קרום המוח. המדענים אומרים, שייתכן כי בדרך זו אפשר יהיה גם לסייע לסובלים ממחלות אחרות, כמו ALS, גלאוקומה, ופגיעות מוחיות הנגרמות לחולי איידס. פרופ' טייכברג: "אנחנו סבורים, שהשיטה שפיתחנו תפעל במקומות שבהם נכשלו שיטות אחרות, מכיוון שבמקום לנסות ולבלום את פעילות הגלוטמט, היא מנקזת ומעבירה אותו מהמוח אל הדם, שם הוא אינו יכול לגרום נזק".