זיכרונות אורגניים, צלילים דיגיטליים

01.11.2006
 
 
מימין: פרופ' יצחק תור עם פרופ' אברהם שנצר, על רקע בניין מכון המחקר על-שם דניאל זיו
 
ריח פריחת היסמין - זה הזיכרון החזק ביותר של פרופ' יצחק תור מטיוליו הליליים מבניין מכון המחקר על-שם דניאל זיו, הבניין ההיסטורי שממנו התפתח לימים מכון ויצמן למדע כולו, אל בניין אולמן, בו עבדו הביו-כימאים, הביופיסיקאים, ומדעני הצמחים של המכון.
 
יצחק תור הוא כיום פרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו, אבל קשריו עם מכון ויצמן למדע החלו לפני יותר מ-30 שנה, כאשר השתתף, כנער צעיר, בן 12, בשיעורי העשרה בכימיה של היחידה לפעולות נוער, בהנהלתו של ד"ר משה רשפון. המדריך שלו, ד"ר טוביה ברקוביץ', הכיר לו את פרופ' אברהם שנצר מהמחלקה לכימיה אורגנית, שקיבל אותו לעבודה במעבדתו. "כילד שעד אז לא ראה מימיו מעבדה אמיתית, הייתי פשוט המום", נזכר תור ממרחק שלושה עשורי שנים.
 
נראה כי לחוויות שצבר במכון בגיל כה צעיר הייתה השפעה חשובה על חייו של תור: כעבור עשר שנים מצא עצמו שוב במעבדתו של פרופ' שנצר, הפעם כדוקטורנט לכימיה אורגנית. זה קרה לאחר שקיבל תואר בוגר מאוניברסיטת תל-אביב בשנת 1981, נהנה מאפשרויות הלימודים הניתנות לקצינים במהלך השירות הצבאי, ובשנת 1986 התקבל כתלמיד מחקר למדרשת פיינברג, הגוף האוניברסיטאי של מכון ויצמן למדע. עבודת הדוקטורט שלו התמקדה בחקר המבנה הפעילות הביולוגית של מולקולות טבעיות הנושאות יוני ברזל. הוא אף הצליח ליצור מולקולות מלאכותיות שנשאו יוני ברזל וחיקו ביעילות מספר נשאי ברזל טבעיים.
 
כתלמיד מחקר במדרשת פיינברג החל תור להדריך בעצמו ביחידה לפעולות נוער של המכון, אותה מסגרת עצמה שבה רכש, כנער, ניסיון וידע יקרי-ערך. סגירת המעגל הזאת הקנתה לו גאווה וסיפוק, על שבאפשרותו להעביר את הידע והאהבה למדע לדורות הבאים.
 
בשנת 1990 השלים את לימודי הדוקטורט במדרשת פיינברג, ויצא לבצע מחקר בתר-דוקטוריאלי במעבדתו של פרופ' פיטר דרבן במכון הטכנולוגי של קליפורניה. "מה שנתן לי השראה הוא האופי הרב-תחומי של מכון ויצמן למדע, ומיגוון הקורסים שחשפו אותי גם לנושאים רחוקים מתחום המחקר שלי, מה שתרם רבות להמשך הקריירה שלי", מספר תור. "על-אף העובדה שהייתי סטודנט לכימיה, אני זוכר שביליתי שעות רבות בספרייה למדעי החיים". הוא גם נזכר במפגשים עם מספר מדענים אורחים שהגיעו למכון ויצמן למדע ממכוני מחקר נחשבים בארצות שונות. "למפגשים האלה הייתה השפעה מעצבת עלי, משום שהם חשפו אותי לעקרונות המחקר וההכשרה המדעית המקובלים במערכת האמריקאית".
 
חשיפה זו הועילה לו כשבשנת 1993 מונה כחוקר באוניברסיטת שיקגו, אותה עזב לאחר כשנה כשהצטרף לאוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו, ובה הוא פועל עד היום. מחקריו הנוכחיים מתמקדים בכימיה ביולוגית, ובמיוחד ברעיון שהעלתה קבוצתו לפני כעשור, למצוא דרך להשיג, באמצעים מולקולריים, שליטה על פעילות התא ברמת האר-אן-אי. יישומים אפשריים של הרעיון כוללים פיתוח חומרים מיוחדים שיתקפו את האר-אן-אי של נגיפים וחיידקים גורמי מחלות שונים.
 
אהבתו של תור למדע ולכימיה אורגנית אינה משכיחה ממנו אהבות אחרות, ובהן אהבתו למוסיקה. זה 30 שנה הוא מנגן על גיטרה, ולפני מספר שנים הגשים חלום ישן, והקים בביתו אולפן הקלטות. מאז הוא מקליט ומפיק בכוחות עצמו את אלבומיו - לאחד מהם קרא "סינתזה אורגנית", ואת אופיו המוסיקלי הוא מתאר כ"תערובת של צלילים דיגיטליים סינתטיים, מעוטרים בצלילים אורגניים של גיטרות".
 
תור זוכר היטב, כי השורשים של כל אלה נעוצים עמוק בקרקע של מכון ויצמן למדע. "ההתבגרות במכון לימדה אותי רבות. אמנם הייתי אז צעיר מאוד, אבל יכולתי לחוות באופן אישי את הדינמיקה המשכרת של המערכת האקדמית, ואת האתגר הניצב לפני חוקרים צעירים. לניסיון זה היה תפקיד עצום בהכנה שלי לעתיד".
 
פרופ' יצחק תור באולפן הקלטות הביתי שלו

 

 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם