ארכיאולוגיה גנטית

01.12.2005
למעלה: צבר גבישים מעצם קדומה של אדם. למטה: גבישים יחידים מאותה עצם
 
 
חומר גנטי, די-אן-אי שמור יחסית היטב - וניתן לפיענוח ולשיכפול - נמצא בעצמות עתיקות. תגלית זו של מדעני מכון ויצמן למדע, שפעלו בשיתוף עם מדענים מאוניברסיטת תל-אביב ומאוניברסיטת הרווארד, פורסמה באחרונה בכתב-העת המדעי "רשומות האקדמיה האמריקאית למדעים" - PNAS.
 
די-אן-אי המצוי במאובנים עשוי לספק מידע יקר ערך על האבולוציה, על הדינמיקה של אוכלוסיות, על הגירות, על דפוסי תזונה, וכן על מחלות שמהן סבלו בעלי-חיים ובני- אדם. הבעיה היא שלרוע המזל, החומר הגנטי המצוי במאובנים אינו שמור היטב, או שהוא מעורב בדי-אן-אי מתקופות מתקדמות יותר. במחקר שבוצע באחרונה נמצאה דרך להתגבר על הבעיות האלה.
 
המחקר הנוכחי מתבסס על תגלית של פרופ' סטיב ויינר מהמחלקה לביולוגיה מבנית במכון ויצמן למדע. לפני כ-20 שנה הוא דיווח לראשונה על קיום גושים של גבישים בעצמות. אפילו כאשר טוחנים את העצמות האלה ומוסיפים לאבקה חומר שמסיר כל חומר אורגני (כמו די- אן-אי או קולגן), גושי הגבישים נותרים שלמים, וחומרים אורגניים שכלואים במרווחים שבין הגבישים אינם נפגעים. באחרונה החליטו פרופ' ויינר ותלמידת המחקר מיכל סלומון ממרכז קימל לארכיאולוגיה מדעית שבמכון ויצמן למדע, לחזור ולבחון אם במרווחים שבין הגבישים מצוי - ושמור היטב - גם די-אן-אי עתיק.
 
יחד עם פרופ' ברוך ארנסברג מאוניברסיטת תל-אביב ונורין טורוס מאוניברסיטתהרווארד, הם טיפלו בתחילה בעצמות משני בעלי-חיים מודרניים ומשישה מאובנים (מהתקופות הרומאית, הכלכוליתית והניאו- ליתית). הם מצאו, שאכן אפשר לחלץ די-אן-אי מהמרווחים שבין הגבישים שבעצמות אלה, ושלמעשה מצויים בהם גדילי די-אן-אי ארוכים יותר, ושמורים טוב יותר בהשוואה למה שאפשר למצוא בעצם שלא טופלה. שיטה זו גם מפחיתה את האפשרות שהחומר הגנטי העתיק יתערבב בחומר גנטי מתקופות מתקדמות יותר. כך, למעשה, הגבישים המצויים בעצם משמשים מעין מסרים גנטיים מהעבר. האפשרות לפענח, לחקור ולהבין את המסרים האלה עשויה להוביל לתגליות חדשות על עברם של בני-האדם ובעלי- החיים, ועל אופיו של העולם בתקופות קדומות.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם