המדיום הוא המסר

כאשר הגוף מותקף ומאוים, במצבים של זיהום, עצם שבורה, דלקת או טיפול כימותרפי, יוצאת קריאת אזעקה ללשד העצם, בבקשה שישלח תגבורת ויסייע לאיברים ולרקמות המותקפים. מרכיב חשוב בשדר הזה הוא, למעשה, מולקולה לא גדולה (ציטוקין), הנעה מהאיבר המותקף ה"משדר" אותה אל לשד העצם הקולט אותה. לשד העצם ממוקם במרכז העצם, והוא מורכב מתאי גזע שיכולים לייצר תאי דם אדומים ולבנים (המהווים חלק מהמערכת החיסונית אשר מגינה על הגוף),  ותאים המייצרים רקמות שומן, סחוס, כלי דם ועצם. כאשר מולקולת  התקשורת מגיע אל לשד העצם, היא "מגייסת" תאי גזע העוזרים לתקן את האיבר או הרקמה הפגועים, ותאים חיסוניים (תאי דם לבנים) המגינים על האיזור הפגוע. אבל איך מוצאת מולקולת התקשורת את דרכה אל היעד? כיצד היא מצליחה לצאת ממחזור הדם ולהגיע אל לשד העצם? פרופ' צבי לפידות ותלמידת המחקר איילת דאר, מהמחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע, ומדענים נוספים מהמכון, גילו את מסלול השידור, הניווט והקליטה של מולקולת התקשורת, הקרויה  -SDF. תוצאות מחקרם התפרסמו באחרונה בכתב העת המדעי NATURAL IMMUNOLOGY.

מתברר, שתאי רקמה נייחים (לא נודדים) בלשד העצם ובטחול מצוידים ב"אנטנה" מיוחדת, קולטן הקרוי CXR4, המכוון במיוחד לקליטת מולקולת 1-SDF. כאשר מולקולת המסר נצמדת למולקולת הקולטן, נוצרת סביבם שלפוחית קטנה אשר מעבירה אותם לתוך התאים של דופן כלי הדם. 1-SDF ממשיכה את מסעה בתאי דופן כלי הדם, עד שהיא מופרשת מצדם החיצוני, היישר אל לשד העצם. השלב הראשון במסע הושלם. בשלב הבא, מולקולת התקשורת מושכת תאי גזע נודדים מזרם הדם אל תוך לשד העצם, שבו הם מתחלקים, מתרבים, ועוברים הכשרה מיוחדת ההופכת אותם ללוחמים חיסוניים מיומנים. בסיום ההכשרה הם משוחררים אל זרם הדם, שם הם ממלאים את תפקידם בהגנה על הגוף.

אבל מה גורם לתאי הגזע הנודדים להימשך בעוצמה כזאת אל מולקולת התקשורת? פרופ' לפידות וחברי קבוצת המחקר שלו, שחיפשו תשובה לשאלה הבסיסית הזאת, גילו להפתעתם כי גם תאי גזע הנודדים בזרם הדם מציגים על קרומיהם את הקולטן , ש"בדרך הטבע" מוצג על קרומיהם של תאי רקמה נייחים. קולטן זה הוא "בן הזוג הטבעי" של 1-SDF, והמשיכה ביניהם מזכירה משיכה מגנטית, הגורמת לתנועת התאים אלה לעומת אלה (כמוטקסיס).

"למעשה", אומר פרופ' לפידות, "מתברר שהקולטן CXR4, פועל בדרכים שונות כשהוא מוצג על קרומיהם של תאים שונים. תא רקמה נייח, שמצויד בקולטן הזה, עוטף את הקולטן הצמוד למולקולת התקשורת בשלפוחית, 'בולע' אותם, ומעביר את מולקולת התקשורת לצדו השני של התא. לעומת זאת, תא נודד שמצויד בקולטן הזה אינו יכול להכניס את מולקולת התקשורת 1-SDF לשלפוחית. במקום זה, כשהקולטנים של תאים נודדים נקשרים למולקולות התקשורת, הם עצמם הופכים להיות מעוררים וניידים יותר". במילים אחרות, המסר של אותו קולטן CXR4, משתנה על-פי ההקשר, או על-פי זהות הגורם המתווך. בהשאלה מעולם תוכן אחר לחלוטין, אפשר לומר כי המדיום הוא המסר.

לרוע המזל, גם תאים סרטניים נודדים (מגידולים של סרטן שד או סרטן ערמונית), היוצאים לייסוד גרורות חדשות, מצוידים בקולטן CXR4,  המאפשר להם לחדור אל לשד העצם. פרופ' לפידות מקווה, שמחקרים עתידיים יובילו להבנה טובה יותר של מערכת היחסים המורכבת בין הקולטן למולקולת התקשורת בתאים מסוגים שונים. הבנה כזאת עשויה לקדם פיתוח דרכים לחיזוק חדירה רצויה של תאי גזע נורמליים אל לשד העצם והטחול, ולבלימת חדירתם של תאי סרטן.