סימני שבירה

01.03.2006
פרופ' איתמר פרוקצ'יה ותלמידי המחקר ערן בוכבינדר ושני סלע. שוברים
 
האם אפשר היה לדעת מראש, כי הסכרים שהגנו על ניו אורלינס יישברו בלחצם של גלי הענק אשר יצרה סופת ההוריקן קתרינה? האם אפשר לנבא מתי, ובאילו תנאים, תביא "עייפות החומר" להתרסקותם של מטוסים, או להתמוטטות גשרים? מחקר של מדעני מכון ויצמן מציע תשובה מקורית לשאלות הרות גורל אלה.
 
המדענים, פרופ' איתמר פרוקצ'יה ותלמידי המחקר ערן בוכבינדר ושני סלע מהמחלקה לפיסיקה כימית במכון ויצמן למדע, ביקשו להבין את הדינמיקה של היווצרות שברים בחומרים שונים. מדענים בכל העולם מבצעים ניסיונות ועוקבים אחרי היווצרות שברים, אך עד כה לא נוסחה תיאוריה שהצליחה לנבא את השלבים השונים של תהליך היווצרות השבר.
 
כאשר כוח מופעל על חומר (למשל, כאשר אבן מושלכת ופוגעת בזכוכית), מתחיל להיווצר שבר בשכבות הפנימיות של החומר. בלחץ הכוח שהפעילה האבן הפוגעת השבר מתקדם ונע בתוך החומר במהירות הגוברת בהדרגה, עד שבשלב מסוים הוא גורם לריסוק המבנה של לוח הזכוכית. קו השבר מתקדם בתוך החומר בכיוון שמושפע מהכוח שהופעל עליו ומצורתו, תוך שהוא יוצר הסתעפויות של שברי משנה היוצרים יחד מבנה המזכיר אידרת דג, דבר שלעיתים יוצר פני שטח הרריים (מיקרוסקופיים) על פני השטח של השבר. פיסיקאים שביקשו לנבא את צורת השבר ואת הדינמיקה שלו נתקלו בקושי, מכיוון שכיווניות התנועה של השבר גרמה לכך שמכל זווית התבוננות, או מדידה, אותו שבר עצמו נראה אחרת. דבר זה היקשה מאוד על הבנת תוצאות המדידה, ולא איפשר הבנה מעמיקה של אופן התפתחות השבר.
 
פרופ' פרוקצ'יה וחברי קבוצתו חיפשו דרךשתאפשר להם לנתח מידע שהתקבל מניסויים בהיווצרות שברים, ולנבא את הדינמיקה של התפתחות השבר ללא תלות בכיוון שממנו מתבצעת המדידה. כדי לעשות זאת הם חילקו את פני השטח ההרריים לפלחים בעלי מאפיינים ייחודיים, שבכל אחד מהם אפשר למדוד את השבר המתהווה ולייחס לו כיווניות מסוימת ותכונות נוספות. שיקלול מורכב של תמונת המצב שמתקבלת מכל פלחי המדידה, איפשר להם להבין את דינמיקת השבר ללאתלות בכיוון שממנו מבוצעת המדידה, ולסלול את הדרך שתאפשר בעתיד לנבא בהצלחה את כיוון תנועת השבר ואת השפעתו הסופית על החומר שבו השבר מתחולל.
 
בדרך זו הצליחו המדענים למצוא מאפיינים בסיסיים של דינמיקת היווצרות השברים בחומרים שונים, כגון לוח פלסטיק מסוים, זכוכית, מתכת ועוד. מחקרים מקיפים שייתבססו על התיאוריה החדשה יאפשרו למדענים ולמהנדסים ללמוד על אופיים האמיתי של חומרים שונים, ועל הדרך שבה מתפתחים תהליכי שבירה בחומרים אלה. מחקרים כאלה עשויים לאפשר ניבוי של הדרך שבה חומרים שונים (למשל סכר, או כנף של מטוס), יעמדו בלחצים ובמאמצים מסוימים, וכיצד הם יעשו זאת במשך הזמן, לאחר שנוצרו ונצברו בהם שברים וסדקים שאינם נראים על פני השטח.
 

לשיתוף:

 

 

 

 

פודקאסטים
אינסטגרם